יום שלישי, 18 בדצמבר 2012

אורז עם עלי מנגולד




אני ממש נהנית מזה שכיום אני חיה במדינה שבה אורז הוא אחד מחומרי גלם עיקריים ומגוונים על מדפי הסופרים. במשפחה ממנה באתי אף אחד לא מת על אורז. ואולי גם אני לא הייתי אוהבת אם היינו נשארים לגור באוקראינה (למרות שהיום בטח המצב שונה גם שם). האורז שאני זוכרת מלפני 16 שנה באוקראינה היה אורז דביק מאוד איך שלא תבשלו אותו. תאמינו או לא, אבל היינו שוטפים את האורז לאחר בישול(!) תחת זרם מים קרים כדי להיפטר מהדביקות הלא נעימה שלו. או שהאורז הכיל יותר מדי עמילן, או שזה פשוט היה סוג אורז (אחד והיחיד שהיה אז, כזכור לי) כזה. אז ברור למה אצלנו במשפחה (ובכלל רוסים רבים) אין מי שאוהב אורז. הוא היה לא נעים בעליל. הדבר היחידי שהאורז שימש אותנו זה ממולאים.

אבל בגדול אני דווקא כן מאוד מאוד אוהבת אורז. ברגע שמגלים את הדבר הטוב, הנכון והאיכותי קשה לא לאהוב אותו. בפרט שאורז זה כמו לחם - מה שלא תשימו עליו או לצידו – הכל הולך – מתוק, מלוח, חריף, רטוב, יבש, בשרי או צמחוני.

יום חמישי, 22 בנובמבר 2012

כוסמת עם ירקות (נוסח קוסקוס)




מזמן לא כתבתי ולא עדכנתי, אבל אני פשוט לא כ"כ מרוכזת בחודש האחרון ואפילו אין לי ראש לכתוב מתכונים מסובכים או לערוך תמונות. גם את הפוסט הזה אני מנסה לערוך כבר שבועיים ובקושי מצליחה (למרות שכמעט ואין כאן מה לכתוב). אז אני מקווה שבקרוב הראש שלי יהיה יותר פנוי ואוכל לכתוב מתכונים מעניינים יותר.

על יתרונות הכוסמת כתבתי זה מכבר, אך היות ובאמת יש לה טעם מיוחד מאוד (כזה שאו אוהבים ממש או שונאים עד כלות) ראיתי לנכון לחשוף את הגוזל שלי לגרגרים החומים האלה כבר מהביסים הראשונים. יש לי הרגשה שאם לא מתרגלים לכוסמת מילדות, קשה מאוד לאהוב אותה בגיל בוגר יותר. אז אצלנו כוסמת מופיעה המון. אם ישאלו אותי מה השילוב הקלסי ביותר של כוסמת, אני אענה ללא היסוס דייסת כוסמת (עם חלב וסוכר, כמו דייסת אורז בדיוק) או כוסמת עם הרבה בצל מטוגן. המאכלים האלה מאוד מוכרים לי מילדות ואם לאכול כוסמת בתדירות גבוהה רק בצורה כזאת, אז ללא ספק זה ימאס די מהר. לכן אני הרבה פעמים יוצאת מהשגרה וממלאה בכוסמת עוף, או טוחנת אותה לאבקה ומכינה בלינצ'ס כוסמת (המתכון בקרוב), או מכינה קדירת כוסמת ועוף בתנור. וכאשר גם המאכלים האלה התחילו לשעמם אותי, החלטתי להכין כוסמת עם מרק עוף וירקות בדיוק כמו לקוסקוס.

יום שישי, 19 באוקטובר 2012

מקרונים שוקולד עם גנאש שוקולד – מסקנות, תובנות ומתכון




אקדים ואומר, לשם שינוי, הפוסט הזה אינו נועד לסיפורים כמה טעים ויפה יצא לי. הפעם נראה לי שיצא לי מזעזע ומאכזב למדי. הצורה רחוקה מלהיות נכונה (אני כבר לא אומרת מושלמת), ציפיתי למראה אחר, והטעם גם משאיר הרבה מקום לשיפור. את הפוסט הזה החלטתי להקדיש דווקא למסקנות וניואנסים קטנים שמשום מה לא מספרים עליהם במקורות אחרים. בשביל עצמי גיליתי שבהכנת מקרונים לא מספיקים הכללים הכלליים שכבר ידועים לכולם, יש עוד כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון. אז אם מישהו רוצה לבעוט בי בגלל מה שיצא לי – חופשי חחחח, אני יודעת שיצא לי מכוער ולא נכון... אני מניחה שעם כל התובנות מהפעם הראשונה, בפעם הבאה יצאו לי מקרונים הרבה יותר יפים. אך הפעם – עמכם הסליחה...

יום ראשון, 14 באוקטובר 2012

גרנולה ביתית




שנים שלא אכלתי גרנולה. ולא כי אני לא אוהבת, אלא כי אני מאוכזבת. היתה תקופה שהיינו קונים גרנולה לעיתים מאוד קרובות כי בעיקרן זה אמור להיות יותר בריא מקורנפלקס – הארוחת בוקר האולטימטיבית המהירה - ובכל פעם חשתי אכזבה מתוכן השקית, עד שהחלטתי בסופו של דבר לא לקנות יותר. בפעם האחרונה כשקניתי היה רשום על השקית "גרנולה עם שקדים, תפוחים, שבבי קוקוס ודבש". זה היה נשמע מעולה. אך אחרי פתיחת השקית גיליתי שלפחות 80% מתוכן השקית היו פתיתי שיבולת שועל, מעט מאוד שקדים, פחות מזה שבבי קוקוס ותפוח כנראה היה שם בכלל רק בשביל הארומה.

להכין גרנולה בבית לא כל כך ראיתי לנכון, כי בטעות חשבתי שאם כבר לטרוח ולקנות מרכיבים יקרים ולהשקיע, אזי עדיף שזה יהיה קינוח מרשים. עד שהחלטתי להכין צנצנת גדולה עבור חברה יקרה. ומה אני אגיד... חבל לי על כל רגע שלא הכנתי ולא נהניתי מגרנולה ביתית. זה מדהים החל מהטעם וכלה בכמות ומגוון המרכיבים האפשריים. בשביל הפעם הראשונה שלי הכנתי עם המרכיבים שהיו אמורים להיות בגרנולה האחרונה שקניתי זה מכבר, קרי שקדים, שבבי קוקוס ודבש. את התפוחים החלפתי בחמוציות מסוכרות בסירופ תפוחים טבעי, והוספתי גם פיסטוק וגרעיני חמניות. הגרנולה שלי יצאה מאוד קריספית וטעימה להפליא. עכשיו אני חדורת מוטיבצייה להכין עוד ועוד בשלל ווריאציות שרצות לי בראש...

יום שבת, 6 באוקטובר 2012

איזה מעין צלם אתה?



 

כבר המון המון זמן שאני חושבת על זה, אבל לא מצליחה להעלות בכתב... משלל סיבת שלא אפרט. אך הפעם משהו הוביל אותי למחשבה הזו שנית.

בלוגרים ופורומרים שנושא כתיבתם הוא אוכל מוצאים את עצמם מתמודדים מול שני אתגרים רציניים – בישול וצילום. אם אפילו עד לפני 5-7 שנים התקבלו במחיאות כפיים רק מתכונים בלי תמונה, הרי שכיום לעיתים קרובות לא ברור במה משקיעים יותר ומה חשוב יותר – המתכון או הצילום. וכמה שיותר בלוגרים ופורומרים משקיעים, כך עולות גם הציפיות ומתגבש סטנדרט מסוים.

יום ראשון, 30 בספטמבר 2012

גלידת אפרסק אמרטו




הקייץ כבר הולך להיגמר ועדיין לא שיתפתי אתכם בכל הגלידות שהכנתי הקייץ. זה לא שיש איסור לאכול גלידות בחורף (ובפרט למכורים כמוני) אבל חבל להעביר את הימים החמים האחרונים בלי המעדן הצונן הזה. אחרי הצלחה עם גלידת טבורוג קודמת, החלטתי להכין גלידה נוספת על בסיס גבינת טבורוג. יש משהו מאוד מיוחד בטעם שטבורוג מעניק לגלידה. מעין חמצמצות מאוד עדינה. וכשהגלידה גם כך מופיעה בגרסה הרבה יותר קלילה מגלידה קנויה (כאשר אנחנו שולטים בכמות השומן והסוכר), החמצמצות המעודנת של טבורוג תורמת רבות לטעם הסופי.

יום רביעי, 19 בספטמבר 2012

עוגת שמרים עם תפוחים ופרורים




שנה טובה ומבורכת לכם הקוראים היקרים שלי! שתהא לכם זו שנת אושר ושגשוג, בריאות והצלחה, שלום, שלווה ואהבה ופרנסה טובה! אבל יחד עם כל הברכות החמודות האלה שכולם אומרים לכולם, אני רוצה לאחל לכם עוד דבר. למעשה בפתח החג חבר של בעלי לימד אותו משהו. בהתחלה זה היה נשמע לי פסימי למדי, אך במחשבה שנייה דבריו נכונים עד מאוד. הוא אומר שזה לא מציאותי ולא אמיתי כשמדי שנה ומדי חג אנשים מברכים במילים המתוקות האלה, כי במציאות ברור שכל זה לא מתגשם והחיים מלאים קשיים והפתעות לא הכי נעימות. לכן בברכותינו צריך לאחל שיהיה הכוח להתמודד מול קשיי החיים, מול המצבים המאכזבים והלא נעימים, לצאת בשלום מהמחלות, ובכלל להצליח לשרוד - כי למעשה זה החיים האמיתיים. הוא אמר שגם כשאומרים ביום כיפור "שיהיה צום קל" זה לא נכון וסתמי. כי מלכתחילה הצום לא מיועד להיות קל. ביום הכיפורים בן אדם צריך להתענות, לכן מראש מתוכנן שצום יהיה סוג של עינוי. הבחור הזה מלמד קבלה (בין יתר עיסוקיו). בשורה התחתונה, אולי ממבט ראשון זה נשמע פסימים, ואולי בא לנו להאמין שכל הברכות המתוקות שמברכים אותנו באמת יתגשמו, אך יש אמת בדבריו. אז אני מאחלת לכם לשנה החדשה גם כוח לעמוד איתנים מול כל אתגרי החיים.

יום שני, 10 בספטמבר 2012

סלט קישואים קיצי




כמה מילים של הקדמה לא קשורה:
הבלוג הזה מתפקד מחודש ינואר השנה, קרי כבר תשעה חודשים. המטרה שלי הייתה להעביר לכאן את כל הרשומות מהבלוג הקודם ולהפוך אותו לבלוג עיקרי. אם כי אני רואה שאני מתקדמת בצעדי צב. כמובן יש לכך שלל סיבות כאשר כולן מסתכמות באחת – הזמן.

כרגע אני עובדת על כמה פרוייקטים אותם אני חייבת, פשוט חייבת לסיים בהקדם וזה תופס לי את רוב הזמן הפנוי. נוסף לכך, המון המון המון מתכונים חדשים מחכים להופיע בבלוג, וגם זאת עבודה רבה (לכתוב ולנסח פוסטים, לערוך תמונות, לעדכן את שני הבלוגים). אבל גם זה לא הכל. בקרוב ייפתח דף פייסבוק חדש שלי עבור הצילום והגרפיקה. ובהמשך גם בלוג נוסף (או אתר) עם אותו הנושא. זאת העבודה שלי וחשוב לי להשקיע בנושא שמפרנס אותי לא פחות מאשר בתחביב.

ולכן אני רק מבקשת מכם – קבלו בהבנה את העיקובים בעדכונים בבלוגים שלי, את האיטיות שהבלוג החדש הזה מתמלא, וגם חוסר ביקורים קבועים בבלוגים שלכם. אני מאמינה שבשלב כלשהו, כאשר הכל כבר ישב חלק על המסלול, יהיה לי יותר קל ואתחיל לזוז מהר יותר.

יום ראשון, 2 בספטמבר 2012

סלט חסה בניחוח קוריאני




הייתה תקופה שסלט חסה באופן קבוע היה על שולחני. תקופה ארוכה. נו באמת, איזו בחורה שדואגת לפיגורה שלה לא תאהב בכפייה חסה? ואז הגיעה העת לתקופה אחרת – לא רק שלא מכניסה חסה הביתה, אפילו לא מתעקבת לידה בסופר כדי להרהר "אולי בכל זאת?". כבר עד כדי כך שנאתי אותה שרק זכרון אחד על טעמה התפל היה גורם לי לחלחלה.

יום חמישי, 23 באוגוסט 2012

תפוחי אדמה עם עוף (של סבתא)



תסתכלו טוב טוב על התמונות. נראה פשוט? ואכן זה הכי פשוט שיש. אבל גם הכי קשה. אני חושבת שייקח לי לא יותר מכמה שורות בודדות כדי להסביר את אופן ההכנה, אבל לא יספיקו לי אלפי מילים כדי לתאר את הטעם, את הניחוח והכי חשוב - את הזכרונות של התבשיל הזה. תפוח האדמה הפשוט הזה – זאת מנת הדגל של סבתא שלי (ז"ל). לא, לא מנת הדגל שמכינים לאירועים מכובדים וחגים, אלא מנת הדגל כזו שתמיד מבקשים מסבתא כשבאים לבקר, מנת הדגל כזו שכל בני המשפחה מכירים מילדות, מנת הדגל כזו שסבתא מכינה עם הכי הרבה אהבה כי זה נטו עבורנו – הילדים שלה.

יום שבת, 11 באוגוסט 2012

גלידת מנגו-יוגורט


כשהייתי ילדה, המתנה שהכי רציתי לקבל כהשסבים והסבתות היו באים אלינו – זה גלידה. בד"כ סבא היה נכנס אלינו הביתה ובידו שקית עם מלא גלידות בגביעי וופל רכים או בכוסות קרטון (כמו חד פעמיות). זה היה כזה תענוג לסיים גלידה אחת ולדעת שבפריזר יש עוד. וכשאימא הייתה שולחת אותנו לעשות קניות קטנות כגון לחם, ביצים, שמנת, תמיד לפני היציאה מהבית הייתה נשאלת השאלה: "אפשאר לקנות גם גלידה?", וברוב המקרים התשובה הייתה חיובית. אלא מאי, לא תמיד הגלידה הייתה בנמצא בחנות, או שסוג הגלידה לא היה אהוב על אימא, ואז... אכזבה – לא קונים גלידה. אימא הייתה מרשה לנו לקנות רק גלידות שמנת או גלידות פירות, אבל היו עוד שני סוגים של גלידה שלדברי אימי הלבורנטית דאז במפעל גלידות "היו גועל נפש". זה נכון שהיום ממרום גילי גם אני למדתי לזהות גלידות טובות יותר וטובות פחות, גלידות איכותיות ואיכותיות פחות, אבל באותה תקופה ובהיותי ילדה קטנה לא היה לי אכפת איזו גלידה לאכול. העיקר שזאת תהיה גדילה!

יום ראשון, 5 באוגוסט 2012

אורז עם עוף



לא תמיד אני אוהבת אוכל פשוט, אבל האורז הזה תמיד נשאר הפייבוריט שלי כאשר מדובר באוכל פשוט, מזין, טעים ובלי הרבה השקעה. המתכון הזה הוא מסוג המתכונים שמצילים את המצב כאשר צריך להכין ארוחת צהרים טובה ובלי להשקיע הרבה זמן ומאמץ. אורז עם עוף יוצא לי להכין לעיתים די קרובות, בעיקר כשאני חוזרת מהקניות ועלי לסדר את הכל למקומות, ו-ע-ד ש-א-ס-י-י-ם פיות רעבים מתחילים לנבור בשקיות. ובשקיות... בשקיות יש לי כרעים טריות שאפשר מייד להכין, ובלי לעמוד שעות מעל הסיר להמשיך לסדר את הקניות.

בשל פשטות המתכון אפילו חשבתי שהוא בכלל לא ראוי להופיע בבלוג, אך במחשבה שנייה, הבלוג שלי משמש לא רק את המנויים אלא גם את כל אותם בני המשפחה והחברים שמבקשים ממני מתכונים של מה שאכלו אצלי בבית, וכמובן יעבור בירושה גם לדורות ההמשך.

יום חמישי, 12 ביולי 2012

ארטיק, גלידת פירות, סורבה



ארטיק, גלידת פירות, סורבה - איך שלא תקראו לזה, המצרך הזה הכי פופולארי הקייץ אצלי בבית. אני מכינה כל שלושה ימים (בערך) 12 ארטיקים והם פשוט עפים. ותאמינו או לא, עד כה לא אכלתי אפילו אחד שלם. לא מספיקה! או שהגוזל שלי מסיים את שלו ולוקח ממני גם את שלי, או שהוא אוכל שניים אחד אחרי השני ואני מסיימת את השאריות של האחרון. באים אורחים, באים חברים של הילדים או בני דודים - הארטיקים עפים - עבור כולם מתנה הכי טובה בימים לוהטים כאלה זה גלידת פירות טריים על מקל צבעוני.

יום חמישי, 28 ביוני 2012

פודינג בלינצ'ס


יום חמישי האחרון (הקודם) התחיל לטסוס די מוקדם. בבוקר יצאתי להביא אלי את האחיין הקטן שלי, וקצת יותר מאוחר חיכתי לארח את סבא. אני יודעת שמאז שסבתא לא איתנו סבא בטוח מתגעגע לדברים הקטנים והמפנקים האלה. בלינצ'ס, אולדושקי, סירניקי, פונצ'יקי – אלה היו ה-מאכלים שגדלנו עליהם, ונדמה לי שגם הקירות בבית היו ספוגים בריחות הטעימים האלה. ניצלתי את השעה שהבונבון הקטן ישן ושלו היה עסוק בלגזום צמחים בגינה, והכנתי בלינצ'ס לארוחת בוקר. הכנתי מראש כמות כפולה כדי שנוכל להתפנק קצת בבוקר עם ריבה ואת השאר להכין לצהרים עם מילוי עוף.

יום שני, 18 ביוני 2012

לחמניות סיניות מאודות



עד לפני כמה חודשים הלחמניות האלה היו בשבילי בגדר חלום. אני אישית אף פעם לא אכלתי, אבל נורא קנאתי באנשים האלה שראיתי בסרטים קוריאניים אשר אכלו בהנאה לחמניות עגולות מושלמות, לבנות צחורות ורכות כמו עננים. אבל אף פעם לא עלה בדעתי לחפש מתכון. האמת, גם לא בדיוק ידעתי מה עלי לחפש. גם בסרטים שראיתי לא התעקבו הרבה על הלחמניות האלה, אלא הראו ממש בכמה שניות שמישהו קונה בשוק. אבל גם מתוך כמה שניות האלה היה אפשר להבין שהלחמניות נראות פשוט שמימיות.

יום שבת, 16 ביוני 2012

סלט גזר קוריאני



נכון להיום ברפרטואר הקולינארי שלי קיימים שני סלטים שנקראים "גזר קוריאני". אע"פי שאם להיות מדויקת יותר, עלי ספר כי בקוראה עצמה לא מכירים סלט גזר כזה. הסלט הזה הומצא בברית המועצות לשעבר ע"י מהגרים קוריאניים. בקוראה נהוג להכין קימצ'י מצנון (בין היתר ובעיקר - Daikon), אך היות ובברית המועצות היה קל, זול ונגיש יותר להשיג גזר, נאלצו הקוריאנים להתאים את העצמם לחומרי גלם מקומיים. הסלט מאוד פיקנטי-חריף, ואם אפשר לומר, מזמן נהפך לסמל קוריאני בין הרוסים.

עוד לפני שעזבנו את אוקראינה לפני 16 שנה היו מוכרים אצלנו בשווקים סלטים קוריאניים עם הריחות הממכרים שלהם, ריח כזה פיקנטי שבין רגע עושה אתכם רעבים. לא זכור לי שהינו קונים סלטים כאלה אז (למיטב זכרוני, אימא שלי נגעלה לקנות אוכל מוכן בשווקים), אבל דווקא כאן בארץ ראיתי כי אחותי לא אחת קנתה גזר קוריאני במעדניות של רוסים. אני אישית לא אהבתי את המראה של הסלט התעשייתי לכן גם לא טעמתי. אבל זה גרם לי לחפש ברשת איזשהו כיוון. מצאתי לא מעט מתכונים, עם שינויים והבדלים קטנים אחד מהשני, ואף מצאתי ספר שלם המוקדש לסלטים קוריאניים, ומתוך כל הבלבולת המגוון ההזה התאמתי לעצמי שני מתכונים. שניהם טעימים אך מעט שונים. כאן אני מביאה את הגרסה הראשונה שלי שהתחלתי להכין עוד לפני הרבה שנים כולל תמונות ישנות ומזוויעות ובהמשך אביא מתכון נוסף שדווקא אותו אני מכינה לעיתים קרובות יותר כי הוא התגלה כחביב יותר על בני המשפחה.

יום חמישי, 14 ביוני 2012

גולש של חזה עוף


 
אני חייבת להודות שעד לפני כמה זמן לא חיבבת יותר מדי את המאכל הזה - גולש. בעצם לא אוהבת את בשר הבקר שבדרך כלל מכינים ממנו גולאש. גם בבית כאשר אימא הייתה מכינה משהו דומה, לא הייתי אוכלת. ואז יום אחד בעלי סיפר לי שאכל עם החבר'ה מעבודה, בהפסקת צהרים, במסעדת אלגאוצ'ו ו... גם אני חייבת לבקר שם. חשבתי "מה לי ולמסעדה בשרית?", אבל בכל זאת נסענו לאכול באלגאוצ'ו. נהניתי מאוד. באמת. והכי אהבתי את מרק הגולש למנה ראשונה. לקחתי את המרק רק מתוך חוסר ברירה וחשבתי שמקסימום "אתרום" אותו ליקירי. אבל לא היא. זה היה מרק סמיך במיוחד, עשיר בטעמו והייתי מוכנה לוותר על המנה השנייה ולהזמין עוד מרק גולש כזה.

לא להאמין, אבל עד שהכנתי גולש בעצמי, כמה פעמים חלמתי עליו בלילות. ידעתי בדיוק איך הוא אמור להיראות אצלי ומה יהיה הטעם שלו על אף שמעולם לא הכנתי מקודם ובקושי אכלתי כמה פעמים בודדות. ערכתי קצת סקר ברשת, בכל אופן אין לי כ"כ מושג במה מדובר. וגיליתי (עבורי זה היה בבחינת גילוי) שגולש זאת מנה פשוטה בעצם, כפרית, אותה אפשר להכין מכל חלקי בקר הודות לבישול הארוך אשר מרכך גם חלקים קשים ויתר. בדקתי בעשרות מתכונים מהם חומרי גלם עיקריים והרכבתי מנה משלי. אמנם לא הכנתי מרק כמו שנשאר לי בזיכרון, אבל מנה בשרית טובה כן יצאה לי. והעיקר - בלי בקר (מי שאוהב – אוהב, אבל אני לא מאוהבי בשר בקר).

יום ראשון, 10 ביוני 2012

קינוח דובדבנים ונקטרינות עם קצפת וגבינה




כבר במשך יומים אני בת 31. כן, היה לי יום הולדת ב-08.06, אך הפעם בלי חגיגה גרנדיוזית ובלי משפחה שמחה סביב השולחן. פשוט השנה מאוד קשה לנו לשמוח, לחגוג ולערוך שולחן מפואר בלי הסבתא שלנו. סבתא תמיד הייתה מתקשרת אלי ולאחותי בול בשעה שנולדנו כדי לברך. הפעם זה לא קרה. רק נותר לי לדמיין ולהיזכר בברכותיה משנים קודמות. אני יודעת שאם הינו עושים חגיגה כתמיד, כולנו היינו בוכים יותר מאשר חוגגים. אני חושבת שלעולם לא פגשתי אדם יותר אסיר תודה על כל דבר קטן כמו הסבתא שלי. לא פגשתי אדם שהיה נהנה לראות את המשפחה שלו ביחד כמו הסבתא שלי. לא פגשתי אדם שאוהב ומעריך כל מאכל שמגישים לו. לסבתא היה כבוד מאוד מיוחד לאוכל. סבורני זה בעיקר משום שגדלה בשנים של מלחמת העולם השנייה והתאוששות אחריה וידעה מהו ערכו ומחירו של מזון, מהו טעם הרעב ומחסור, ומהי ההשקעה ע"מ להשיג שפע. בינתיים אני לא מתארת לי איך זה להגיש מנות שהכנתי לשולחן החג/אירוע ולא לראות את פניה המתמוגגות של הסבתא היקרה שלי...

יום שני, 21 במאי 2012

עוגת גבינה ואגסים ו-4 שנים בכתיבת בלוג!


זה קרה שלשום. חגגתי 4 שנים מאז שפתחתי לראשונה את הבלוג הקולינארי שלי. והפעם דווקא לא בא לי לספר על הבלוג שלי, להחמיא לו וכו', אלא בא לי לדבר על עצמי. כי מה לעשות, בלעדיי הבלוג לא היה קיים.

יום שישי, 4 במאי 2012

פוקאצ'ה (Focaccia)



הפעם הראשונה כשאכלתי פוקאצ'יה הייתה לפני הרבה שנים במסעדה איטלקית קטנה. הדבר שהכי אהבתי בסוג לחם זה, זה התבלינים עם הרבה שום מעליו. וואו, זה היה מדהים! הפוקאצ'יה הייתה חמה עם שכבת שמן מתובל דקה, מוגשת עם שלושה סוגי חמאות בצד, וכל ביס היה תענוג אמיתי. להכין אותה בבית? לא עלה בדעתי אז. אבל לאחר שהתחלתי את דרכי באפיית לחמים, לפני כשש וחצי שנים, כמובן עלה בראשי הרעיון לשחזר את הפוקאצ'ה המדהימה שאכלתי אי שם במסעדה קטנה וחמימה.

מהו המתכון האולטימטיבי? מהי השיטה הנכונה? יצאתי לחפש ברחבי עולם הקולינאריה הווירטואלי ומצאתי מתכון היישר מהבלוג האיטלקי, כי נראה לי שאין כמו להכין מאכל מסורתי של עם מסוים ישירות ממקור ראשון. אמנם נתגלו לעיניי שלל מתכונים מעט שונים זה מזה, אבל צריך לקבל החלטה וללכת על מה שנראה הכי מבטיח. כמו כן אני מביאה ווידאו עם הדרכה להכנת פוקאצ'יה, אמנם בתהליך קצת שונה, אבל זה ללא ספק יכול לסייע למי שאין מיקסר שיכול לעזור ללישת בצקים מאוד רכים.

יום שבת, 28 באפריל 2012

קייבסקי טורט / עוגת קייב / Киевский Торт



קייבסקי טורט (Киевский Торт) זאת עוגה הכי אהובה עלי. אני לא זוכרת מתי אכלתי אותה לראשונה, למיטב זכרוני זה כבר היה כאן בארץ, אבל אימא מספרת שעוד לפני המון שנים (עשרים ומשהו...) היא הביאה קייבסקי טורט הישר מקייב – עיר הבירה של אוקראינה. ועוד אימא אומרת שפעם אף ניסתה לאפות אותה בבית אך לא צלח הדבר. אני כנראה לא זוכרת את שני המקרים האלה, למרות שחבל לי שאיני זוכרת את הטעם של העוגה המקורית מקייב, כי אומרים שרק העוגה אשר נאפית בעיר קייב בקונדיטוריה על שם קארל מארקס, היא העוגה האמיתית, ורק הקונדיטוריה הזו שומרת את הסוד של המתכון המקורי. אומרים שלא רק מחוץ לעיר קייב, אלא אף מחוץ לקונדיטוריה הספציפית, העוגות כבר לא משתוות לדבר האמיתית. לכן אני לא יודעת עד כמה אוטנטית ונכונה העוגה שאני קונה בארץ של חברת "NATALI", אבל אני מאוד מאוד אוהבת אותה ואצלנו במשפחה מרבים לקנות קייבסקי טורט כמעט בכל הזדמנות כשנאלצים לקנות עוגה מוכנה.

ההיסטוריה של קייבסקי טורט כוללת כמה גרסאות. מהי הגרסה הנכונה כנראה אף אחד אינו יודע. אבל כולן מתחילות בשנת 1956. לפי גרסה אחת, הייתה זו נערה בת 17 בשם נדיה צ'רנוגור אשר פיתחה את המתכון של קייבסקי טורט. כשנה לאחר מכן העוגה קיבלה את הפרס הראשון שלה – מדליית ארד, ובשנת 1976 נדיה צ'רנוגור קיבלה מקום ראשון בתחרות.

יום שלישי, 10 באפריל 2012

פילה דג בס עם פטרוזיליה, אורגנו, עגבניות שרי לצד פירה


בימים המטורפים של חוה"מ, למי בכלל יש זמן וחשק לבישולים מורכבים וארוכים? בגדול, כשאני שומעת "אוכל מהיר הכנה" אני מעבירה את העמוד/הערוץ/האתר הלאה. לא אוהבת מאכלים שחסר בהם משהו או שמכילים תוספות טעם למיניהן המחפים על חוסר שלמות של המאכל. ורק על המתכונים הגאוניים של ג'יימי אוליבר אני יכולה לסמוך בעיניים עצומות ולדעת שאזכה ב-100% הצלחה גם אם המתכון מהיר יחסית. במתכון שלו ג'יימי אוליבר מכין דג מוסר עם פטרוזיליה, אורגנו ופלפלונים. אני הכנתי עם דג בס ועגבניות שרי לצד פירה תפוחי אדמה. זה באמת מהיר ומושלם!


יום שני, 26 במרץ 2012

מרק מינסטרונה על פי ג'ימי אוליבר




המרק הראשון ממאגר המרקים שלי שהתאסף לו זה מכבר הוא מרק המינסטרונה. בגדול, לראשונה ראיתי מתכון למינסטרונה לפני המון שנים (לפחות לפני 10 שנים) בספר "פסטה" של הוצאת KONEMANN. כבר אז היה נראה לי שהמרק הזה מספיק טוב כדי להכין בעצמי. אך יותר מאוחר הבנתי שזהו מרק מאוד פופולרי באיטליה ואין לגביו דעה אחת. יש המון מתכונים שונים ממקום למקום, מאזור לאזור. ולרוב כשאני פוגשת מתכונים מסורתיים עם הרבה גרסאות שונות, אני נרתעת, כיוון שלא מספיק שאף פעם לא טעמתי "את הדבר האמיתי" ואין לי מושג איך זה אמור להיות, אזי גם אין מתכון מדויק אחד שאוכל להישען עליו.

יום ראשון, 25 במרץ 2012

פונצ'יקי (של סבתא), (סופגניות גבינה)




פונצ`יקי – זה מעין סופגניות העשויות מבצק גבינה ומטוגנות בשמן עמוק. זהו מעדן הילדות שלי. כל ביקור אצל סבתא היה מחייב הכנת פונצ`יקי, כאשר באותה התקופה מה שיותר הלהיב אותי ואת אחותי זה ההכנה עצמה מאשר האכילה. לסבתא הייתה סבלנות אין סופית עבורנו. היא הייתה מכינה קערה גדולה של בצק, מפזרת קמח על כל השולחן ונותנת לנו לעשות בבצק ככל העולה על רוחנו. לא עשינו צורות עגולות מדויקות (כמו שאני עושה כיום) אלא ממציאות צורות מצחיקות ומגוונות.

אני לא זוכרת עד איזה גיל זה היה העיסוק האהוב עלינו אצל סבתא, אבל יחסית עד גיל בוגר דיו. מאז עלייתנו לארץ (בגיל 15) לא חזרנו על מנהג זה, ככל הנראה משלל סיבות. ולפני כמה שנים חגגנו בבית הוריי איזשהו אירוע וסבתא הביאה עמה קערה גדולה עם פונצ`יקי. מצד אחד נורא שמחתי שוב לחזור לטעמי הילדות, אך מאידך חשתי אכזבה רבה שסבתא הכינה אותם לבד, בלי לשתף אותנו. באותו רגע נתקפתי נוסטלגיה אדירה ורצון שוב לשחק עם הבצק הזה. ביקשתי מסבתא מתכון הכל-כך יקר לליבי ומדי פעם אני חוזרת על הפינוק הזה. ובמיוחד בחנוכה כאשר למשך שבוע שלם מפסיקים לספור קלוריות ;-)

את מעדן הילדות הזה אני אשמח להעביר גם לילדיי. מקווה שהם יהנו לשחק יחד איתי במשחקי בצק ולהכין פונצ'יקי מפנקים.

יום שבת, 17 במרץ 2012

עוגת שוקולד וריויון




שבוע טוב! כבר חשבתם מה תאכלו לארוחות בוקר בימים הקרובים? אני, למען האמת, מעדיפה לארוחות בוקר משהו לא מתוק. או ליתר דיוק, התחלתי להעדיף ארוחות בוקר בלי מתוק מלפני שנה וקצת – מאז שהגוזל שלי התחיל לאכול ארוחות מוצקות באופן סדיר. אני לא רוצה שהוא יאכל ממתקים על הבוקר (ואם אפשר גם לא בערב, ולא בצהריים... אבל אי אפשר...) לכן אסור לי בתור אימא לתת לו דוגמא רעה.

אבל! אם יש לי עוגה שאני אפיתי, וזו עוגת שוקולד עסיסית ורכה, אזי אנחנו בכיף נתפנק בבוקר עם עוגה כזו ולא עם חביתה משעממת. הדבר היחידי שמפריע לי בעוגה הזאת, זה שלא מפסיקים לחטוף ממנה ביסים במהלך היום... אני לא חסידה גדולה של עוגות בחושות ופשוטות, אבל האמינו לי העוגה הזאת פשוט כבשה אותי. במקור מציעים להגיש אותה בשתי שכבות עם גנאש שוקולד בין השכבות ומעל השכבה העליונה, אני דילגתי על הלשב הזה, ועדיין העוגה הייתה מאוד מאוד טעימה.

מקור המתכון נמצא באתר TheBakingPan. במתכון מסופר שהעוגה הזו מוגשת בהרבה מסעדות של מדינת אורגון. אז קחו בחשבון – זה באמת טעים, אל תבנו על ארוחות נוספות במהלך היום כי לא תוכלו לעזוב את העוגה לבד...

יום שלישי, 13 במרץ 2012

עוף ממולא בפסטה (מהסוג Cavatappi / Cellentani)



כששמעתי לראשונה מאחותי על עוף ממולא בפסטה קצת התפלאתי, כי עד אז אכלתי רק עוף ממולא באורז, וזה היה נשמע לי מסקרן. לא ביקשתי מאחותי מתכון, ולא שאלתי שום פרט נוסף – פשוט הכנתי וזהו. כמובן, וכמו ברוב המקרים, הוצאתי לקחים מהפעם הראשונה הלא מלומדת שלי, והלאה זה רק הלך והשתפר. עד היום אני לא יודעת כלל איך מכינה את העוף הזה אימא של גיסי (ממנה אחותי הכירה עוף ממולא בפסטה), אבל אצלי זה יוצא מאוד טעים. עם הזמן ניסיתי כל מיני סוגים של פסטה, כולל אטריות קטנות ודקות, כמו כן גם תיבול שונה. אביא לכאן אחת הגרסאות ואת האופציות ארשום בהערות שוליים.

יום ראשון, 11 במרץ 2012

פודינג אורז




שבוע נהדר לכולם! סוף שבוע עבר ובוקר שבת שלווה שיש רק פעם אחת בשבוע עבר גם כן. התחלנו שבוע מטורף חדש, אבל אם בכל זאת למי מכם יש איזה בוקר פנוי בשבוע פנקו את עצמכם בארוחת בוקר נעימה במיוחד.

כשמגיע סוף שבוע ההרגשה היא שהזמן עומד מלכת. לא בכל המובנים, כי אפשהו השבת עוברת הכי מהר מכל יום אחר, אבל עצם זה שלא צריך למהר לקום יחד עם הציפורים, ולא צריך להלביש את הילדים לגן על אוטומט עם עיניים עצומות למחצה, ולא צריך להכין תה בכוס טרמית כדי לשתות תוך כדי נהיגה, וכמובן לא צריך לבלוע איזה כריך חנק בשני ביסים גדולים – ההרגשה היא שהזמן עומד מלכת.

בסוף שבוע אפשר להמשיך להתפנק במיטה עד שקרני השמש יתחילו לדגדג את העיניים והאף, הילדים היחפים בפיג'מות פרחוניות שלהם עם שיער פרוע ופזור אחרי שנת לילה יכולים לקפץ על מיטת ההורים עד שכל המשפחה תחליט לקום לארוחת הבוקר. ולארוחת הבוקר אפשר להכין קנקן גדול של תה צמחים ארומטי לכולם וללגום בנחנת בשלוקים קטנים ומענגים ולחוש איך הוא עובר בגרון ומחמם את כל הגוף. ואחרי שכוס תה חם ונעים עזרה להתעורר סופית, אפשר להשקיע בארוחת בוקר טעימה במיוחד. לא עוד ארוחת בוקר דלה של לחם עם קוטג', פתי-בר עם שוקולד, או יוגורט עם גרנולה, ואפילו לא חביתה בפיתה. בסוף שבוע ארוחת בוקר צריכה להיות מפנקת במיוחד. וכזאת שכל בני המשפחה יהנו ממנה, כולל הגוזלים הכי קטנים.

וכשאני מדברת על פודינג אורז, אני מתכוונת למאפה אורז רך כמו עננים, מתקתק כמו צוף, עשיר ונעים כמו קרם שמנת, ומעניין בזכות הפירות והתיבול. תאכלו בנחת וצאו לטיול! סוף-סוף שבת נעימה וחמה לפנינו – לא להחמיץ :-)

יום שני, 5 במרץ 2012

סלט חצילים בתחמיץ (של סבתא)




סבתא שלי היא ממש מומחית לכל מיני מוחמצים, ומלוחים, וכבושים, וכל בן משפחה או חבר יודע ששום חג או אירוע לא יכול להתקיים בלי כרוב כבוש, מלפפונים חמוצים, עגבניות מוחמצות, פלפלים כבושים של סבתא וסלטים פיקנטיים נוספים. כאשר ביקשתי מסבתא את המתכון לפני כמה שנים היא נתנה לי אותו ביחס ל-5 ק"ג חצילים, משמע מבחינתה לא עושים את זה פחות מחמש קילו חצילים ;-) מניסיוני אומר שאכן זאת הדרך הנכונה להכין לכמות אנשים שעוברת את ה-4, כי מה שבטוח – אף אחד לא ידלג על הסלט, ומי שכבר טעם - רק ירצה עוד, ועוד ועוד. אני הכנתי סלט זה מקילו אחד של חצילים לשלושה אנשים, ולקראת הארוחה, לאחר 6 שעות, גילתי שהופחת חצי תוך כדי ה"טעימות"...

זהו הסלט המקורי לסלט חצילים על האש שהבאתי מקודם. הטעמים בשני הסלטים - שונים לחלוטין, מה שאני אוהבת בסלט המובא בפוסט זה – זה קוביות החציל עבות ועסיסיות, אני תמיד בוחרת את אלה שיוצאים בלי הקליפה, מאמצע החציל וספוגים היטב בכל הרוטב הפיקנטי.

פנקייקים (אולדושקי)




אולדושקי - זהו פינוק בוקר של סוף שבוע שתמיד מזכיר לי ילדות. כמעט כל בוקר שבת או ראשון אימא הייתה מכינה אולדושקי או בלינצ`ס מוקדם בבוקר, עוד לפני שכולם היו קמים. אולדושקי (פנקייקים) של אימא ושל סבתא תמיד היו מאוד שמנמנים ואווריריים, מלאים חורים. הכי טעים לאכול אותם עם שמנת חמוצה או עם ריבה. והיום כשאני בעצמי אימא, אני חוזרת על אותו מעגל של ארוחות בוקר עבור הילדים, רק שהפעם לא בתור ילדה, אלא בתור אימא. היום אני מכינה פנקייקים עבור הגוזל שלי, בדיוק כמו שאימא שלי הייתה מכינה עבורי ועבור אחותי, ובדיוק כמו שסבתא הייתה מכינה עבור אימא ודודה שלי וגם עבורי ואחותי...

יום שבת, 3 במרץ 2012

עוגת שוקולד עם מוס שוקולד וציפוי שוקולד מריר


 
שחיתות שוקולדית! זה מה שזה. אני מקווה שעד כה נהניתם מטארט שוקולד ובננה, ואם טעם השוקולד השאיר לכם עד היום רק זכרון מתוק עמום, הרי שהיום תיהנו מ-לא פחות - חצי קילו שוקולד מריר!

את העוגה הזו ראיתי בספר של ד"ר אטקר (Dr. Oetker) "עוגות ועוגיות עם שוקולד" והיא פשוט כבשה אותי במראה המהודר שלה ובמרכיביה. שוקולד, שמנת מתוקה, עוגת ספוג – זה שיא השלמות! אפילו לא חשבתי פעמיים כשהחלטתי להכין אותה לאירוח של חברתי הטובה. אני באופן כללי לא מפחדת ממתכונים שדורשים יותר מ-5 דקות הכנה, וכשמדובר במישהי יקרה לי במיוחד אפשר להשקיע גם הרבה יותר. ומסתבר, שכשמדובר בעבודה עם שוקולד, בכלל לא שמים לב לשעון... ואפילו הגוזל שלי, בן שנה ועשרה חודשים, לא הפריע ולו לרגע, כי... כי תמיד היה לו ביד איזה מקצף עם המוס או כף עם שוקולד מומס. נראה לי שהילדים הכי יהנו בהכנת העוגה הזו ;-)

יום ראשון, 26 בפברואר 2012

מאפה עגבניות וגבינה



בוקר טוב, בוקר מדהים, בוקר נפלא לכולם! איזה יום היום! אני עדיין מלאת התרגשות – אתמול נולד האחיין החדש שלי – בן של אחותי התאומה. הפוסט הזה היה מיועד להתפרסם אתמול בצהריים, אבל את הצהריים של אתמול העברתי יחד עם אחותי בחדר לידה. טוב, אני חייבת לעבור לכתיבת המתכון עצמו כי אם אתחיל לשתף אתכם בחוויה המדהימה והקסומה הזו לא אסיים עד מחר...

אז מה אתם אוהבים יותר – פיצה או שקשוקה? קשה להחליט, נכון? מהיום גם לא תצטרכו להחליט כי המאפה הזה יחליף לכם את שניהם בקערה אחת. מאפה יחסית צנוע שלא דורש יותר מדי מרכיבים יקרים והכנה מסובכת. מאז שהכנתי את זה לראשונה אני מפנקת אותנו במאכל העגבניות והפלפלים הזה עם הרבה גבינה נמתכת כמו בפיצה לעיתים די קרובות.

בכיף הייתי ממשיכה עכשיו לכתוב פתיח יותר ארוך ויותר מפתה, אבל תיכף אני חייבת לרוץ לאחותי. ולכן... אני משאירה אתכם כאן עם מתכון שהוא באמת הצלחה גדולה ועם תמונות משכנעות ביותר ;-) ועד שאני אחזור היום בערב מקווה שכבר תספרו לי איך יצא לכם...

יום שני, 20 בפברואר 2012

עוף רוטב ברבקיו ביתי



 את המתכון הזה פרסמתי לראשונה ב-07.07.2008 בבלוג הראשון שלי. וכמו כל דבר גאוני, גם המתכון הזה יצא בספונטאניות ובלית ברירה. מה שלא יצא טוב בפעם הראשונה, זה הצילום. צלמתי מאוד בחפזון כשבקושי נשארו כמה שיפודים. לכן עמכם הסליחה על חלק מהתמונות שיצאו באיכות ירודה ונוראית. אבל בשביל קצת ליפות את המציאות אני מצרפת הפעם גם תמונות עדכניות. ובתמונות החדשות הכנתי כרעים עוף ברוטב ברבקיו ביתי בתנור ותפ"א בתנור (באותה תבנית). יצא מעולה גם בתנור.

לראשונה הכנתי את הרוטב הזה לפני כמה שנים כשאימי טלפנה אלי בערך ב-12 בצהריים והודיעה חגיגית: "אני ואבא באים לארוחת צהרים". מה ארוחת צהריים?? כל מה שתכננתי להכין זה שניצל, לכן הפשרתי רק חזה עוף. "לא נורא" – היא אומרת לי – "גם אני הפשרתי כמה סטיקים, רציתי להכין לנו בתנור ואז חשבנו שעדיף לבוא אליכם ולעשות על האש קטן". טוב, בכיף! בדיוק לא מזמן ראיתי כמה מתכונים של רוטב ברבקיו בהכנה ביתית, אם כי לא אהבתי שום מתכון בנפרד. אז אלתרתי. לקחתי מתוך כל אחד את מה שהיה נראה לי הכי מתאים והכי מעביר את הטעם, פלוס תוספות משלי. תשאלו למה להתאמץ כאשר הרוטב זמין בכל סופר קרוב? אבל בגדול, גם לאכול אפשר לצאת למסעדה ולא להתאמץ בבית...

הרוטב יצא טעים. מאוד, מאוד. הכי חששתי מאבא כי הוא לא מאוהבי חזה עוף בשום צורה. ולהפתעתי דווקא הוא אהב הכי הרבה ואפילו לא הבחין שאוכל חזה עוף (יצא מאוד עסיסי ורך, ממש כמו פרגית).

יום שבת, 18 בפברואר 2012

טארט שוקולד ובננה



אומרים "משנה מקום – משנה מזל". בסה"כ כמה שבועות לאחר פתיחת הבלוג החדש, פנתה אלי עורכת המדור בישול של האתר Onlife והציעה לכתוב פוסטים גם באתר. אני חייבת להודות שבד"כ הצעות שיתוף מאוד מרתיעות אותי, ובעבר כל אתר/אדם/פורום שפנה אלי קיבל סירוב. אבל הפעם היה איזשהו קליק מיידי ואחרי כמה שאלות ובירורים חשתי צורך לענות בחיוב. ו-ל-כ-ן... החל מיום חמישי האחרון, פעם בשבוע בכל יום חמישי אני אכתוב פוסט חדש עבור האתר Onlife, וכעבור 24 שעות אוכל לפרסם אותו גם בבלוגים המוכרים שלי (וכנראה בבלוגים שלי יהיו יותר תמונות).

את הפוסט הזה פרסמתי ב- Onlifeביום חמישי האחרון והמתכון גם הופיע בעמוד הפייסבוק של האתר. מי שמעוניין לקבל חלק מהתמכונים שלי עוד לפני שיצאו בבלוג מוזמן לעשות לייק לעמוד הפייסבוק של Onlife. לא כל המתכונים שלי יתפרסמו ב- Onlife, הרוב עדיין יהיו בבלוגים.

יום שלישי, 14 בפברואר 2012

לחמניות בסיסיות




לחמניות נהדרות, רכות, מתקתקות ובעלות צורה מעניינת. מתאימות ביותר לארוחת בוקר, וע"י הפחתת כמות הסוכר ניתן להגיש גם עם מנות עיקריות או סלטים. מקור המתכון של Basic Rolls.

יום ראשון, 12 בפברואר 2012

הקשה שבלחם (ובגדילת שאור)



הרבה פעמים אני תוהה – הכיצד זה מאכלים הכי בסיסיים בחיינו והכי עתיקי יומין נהפכו להכי קשים לביצוע? על פניו נראה שמה שידעו להכין לפני ששת אלפים שנה, אמור להיות הכי קל ונגיש עבורנו כיום. המדענים מספרים כי לראשונה נכנס לחם לחיינו למעלה מ-15 אלף שנה. באותה תקופה אנשים אכלו זרעים בצורת הגלם, ולאחר מכן למדו לשפשף אותם בין האבנים לקבלת גרגרים קטנים ובישול הדיסה. לפי כך, הלחם הראשון היה סוג של דייסה נוזלית. ולפני כששת אלפים שנה האדם למד לגדל ולטפח חיטה ושעורה. ארכיאולוגים מספרים כי יום אחד, בזמן בישול הדייסה, חלק ממנה נשפך והנוזל במגע ישיר עם האש הפך לסוג של "פיתה" שטוחה. אנשים נדהמו  ממראהה ומריחה הנעים. ובדיוק אז אבותנו החלו להכין מהדייסה שלהם מעין "פיתות" שטוחות ותפלות. החתיכות החרוחות והדחוסות שהכינו לראשונה לפני אלפי שנים ספק אם מזכירים את הלחם של ימינו, אבל בדיוק מאז החלה להתפתח אפיית הלחם. עבר עוד זמן רב וקרה נס נוסף: המצרים הקדמונים למדו להכין לחם מבצק תוסס.

יום שישי, 10 בפברואר 2012

קציצות שניצל או שניצל משופר




אם רוצים לתת את כל הקרדיט הראוי לחזה עוף ולשניצל בפרט, חייבים להכין את הקציצות האלה. לא רציתי קרום פריך כמו בשניצל, וגם לא רציתי מרקם טחון כמו של קציצה. אם אפשר, אזי משהו באמצע. אולי זה בגלל שאני באופן כללי לא אוהבת את הציפוי של השניצל... אבל מצד שני גם לא הכי מתחברת לשניצל בלי ציפוי. ואולי אני פשוט לא אוהבת שניצל? מה שבטוח, השניצל הזה זאת גרסה לגמרי משופרת, והקציצה הזאת היא לגמרי שניצל...

מבולבלים? אז תכינו ותבינו.

חשבתי לקרוא למנה זו "שניצל מדומה", אבל אחד הסועדים אמר: "זה לא מדומה... זה משופר!". אוקיי, אימצתי. זה טעים, זה פשוט כל כך טעים שבקלות אפשר לאבד שליטה עצמית ולאכול לבד את כל הקערה לבד. ה"שניצלים" האלה יוצאים כל כך, כל כך רכים ועסיסיים, שמנמנים ומגרים, שאי אפשר לעמוד בפיתויים כבר תוך כדי טיגון. הוספת קמח תפוח אדמה מקשרת בין הביצה וקוביות הבשר ושומרת על תוכן מאוד-מאוד רך ועדין. תענוג בכל ביס!

יום חמישי, 9 בפברואר 2012

סלט קישואים ברוטב שמנת


 אוי, כמה שזה טעים. ההמצאה היא לא שלי, או כמעט לא שלי, אכלתי סלט דומה, או כמעט דומה, באחת המסעדות לפני הרבה שנים. אני לא נוהגת לשאול טבחים או מלצרים "מהו המתכון המדויק?", אני פשוט משחזרת את הטעם ע"פ הזיכרון. זה מאתגר, זה מעניין, ונותן אפשרות לפתח יותר את חושי הטעם והריח שלי. להכין אולכ טעים – זו משימה בפני עצמה, אבל לשחזר מאכל לפי הטעם שהרגשתי בפה או לפי הריח שהרחתי – זו משימה לגמרי אחרת ומעניינת אולי אף יותר מלבשל לפי מתכון ספציפי. אני לוקחת את העיקרון ולפיו בונה מנה עם נגיעות משלי. מה שהוגש במסעדה היה יחד עם ארוחה בשרית, וזה גורם לי להסיק שהרוטב לא היה חלבי, אלא אולי מיונז. או טחינה? אוקיי, אז ניסיתי כל מיני ווריאציות ואביא כאן את הכי טעימה.

יום רביעי, 8 בפברואר 2012

סלסה מקסיקנית




סלסות מקסיקניות למיניהן זה דבר מאוד שימושי וחיוני, לטעמי. למעשה סלסות הן רטבים, על אף שמזכירות גם סלטים. סלסות יכולות להיות עשויות מירקות טריים או מבושלים, פירות ותבלינים. לפי הבדיקה שערכתי ברחבי האינטרנט, גיליתי שהכי פופולאריות הן סלסות העגבניות. הייחודיוּת בהן היא החריפות ולרוב הן עשויות מעגבניות ופלפלי צ'ילי, כוסברה או בזיליקום. מגישים אותן כמטבל לדגים, בשרים, שעועית, ביצים, ובוודאי לנאצ'וס וטורטיות.

אני לראשונה הכנתי סלסת עגבניות לארוחה בשרית 'על האש'. הפצירו בי לא להכין הרבה מדי בשרים כי במילא אף אחד לא מסוגל לאכול את הכל. אז אם "לא יותר מדי בשרים", לפחות מספיק סלטים, מתבלים ושאר הירקות. שני רטבים שזכו להכי הרבה התלהבות היו דווקא רטבים מהמטבח הדרום אמריקאי – סלסת עגבניות ורוטב צ'ימיצ'ורי. מאז שני רטבים אלו מלווים כל ארוחת גריל, וסלסת עגבניות גם מנות אחרות.

יום שלישי, 7 בפברואר 2012

סלט חצילים אסיאתי




עוד גרסא אחת לסלט חצילים. ובכלל, אצלי בבית אם אין לי חצילים ועגבניות, זה כאילו שאין בכלל אוכל. זהו ירק מקסים, מהיר הכנה, ומשתלב נהדר עם מגוון רחב של טעמים ותבלינים: זה יכול להיות שמן וחומץ, או עגבניות, כמו כן גם שום, פטרוזיליה, נענע, כוסברה, יוגורט, גבינה, בזיליקום, בשר, ג'ינג'ר, רוטב סויה, הם יכולים להיות מטוגנים או אפויים, צלויים על האש או חלק מתבשיל מורכב, ממולאים, ואף מוחמצים או מסוכרים, ובמילה אחת – נסו! יש הרבה ממה לבחור.

מקור המתכון " סלט חצילים ובצל ירוק בנוסח סיני" של בני סיידא, אם כי אני שיניתי מעט לטעמי ואביא את זה בגרסא שלי.

יום שני, 6 בפברואר 2012

סלט מלפפונים ברוטב נענע




מלפפון זהו ירק הכי אהוב עלי. טעים לכרסם אותו בלי כלום חתוך לרבעים או חצאים, טעים בשילובים עם ירקות אחרים בסלטים, וטעים ביותר כאשר הוא המרכיב העיקרי בסלט. לפי דעתי שמיר הוא התבלין המתאים ביותר למלפפון, אבל הפעם הוא היה מיותר. טעמו מאוד דומיננטי ועלול לטשטש את טעמה העדין של נענע. אז הפעם וויתרתי. ויצא פשוט מעולה! אני מאוד ממליצה לנסות סלטי מלפפונים לצד ארוחות מורכבות כיוון שטעמם המרענן ומרקמם המימי מאוד מסיעים להתפטר מתחושת הצימאון ושומניות כשאוכלים ארוחות .

מרק גריסים (ומה שיש)



מתכון חדש


בזמן שאני עוברת על כל הסטוקים שלי עם התמונות ובודקת אילו תמונות מהעבר ראויות להיכנס לבלוג החדש ואילו אצטרך לצלם שוב, אני נתקלת בתמונות של מרק גריסים שבישלתי בחורף שעבר. אני כבר לא זוכרת למה החלטתי לא למהר עם המתכון הזה, אבל אני מנחשת שכנראה בגלל הצילום שלא הצליח לי. משום מה יש רק כמה תמונות של המרק, ומתוך כמה האלה רק שתים עוד איכשהו מתאימות לשימוש. זה כבר קרה לי לא אחת שוותרתי על פרסום הפוסט בגלל שהצילום לא הצליח, אבל הפעם אני לא יודעת מתי אכין שוב בדיוק מרק כזה בשביל לצלם מחדש.

העניין הוא שבמרקים אני אף פעם לא חוזרת בול על אותו המתכון. מרק מאפשר הרבה חופש פעולה. אם אין לי פטרוזיליה, אזי אשים סלרי, אם אין בצל, אשתמש בכרישה, אם אין תפ"א, אזי אפשר קטניות, ואפילו אם אין לי ציר, אוכל לבשל על בסיס מים, מגוון תבלינים וטיגון קל של ירקות לפני הכנסתם למרק. לכן החלטתי בכל זאת לכתוב את המתכון כי חבל שהמרק הזה סתם כך ילך לאיבוד בגלל הרשלנות הצילומית שלי.

בעיקרון, הרכבתי את המרק ממה שהיה. בד"כ "מה שיש" נהוג לשים לפשטידות או מאפים ממולאים, אבל בשבילי פשטידות זהו מאכל הכי פחות אהוב מכל מה שקיים ברפרטואר הקולינארי.

יום ראשון, 5 בפברואר 2012

לא כל מה שנוצץ הוא זהב




אפשר לקרוא לזה "תעשיית המזון" ואפשר גם "אמנות", הכל תלוי מאיזה צד להביט. או שבעצם אפשר לומר כי תעשייני האוכל משתמשים באמנים שונים ע"מ למשוך עיני הציבור הרעב? מה שבטוח זה שמישהו עובד עלינו. אבל מי? האמן? אותו אחד שיודע לבצע את עבודתו נאמנה ולהביא לנו צילומי מזון מדהימים ומעוצבים היטב ע"י מעצבי מזון ומעצבים גראפיים? השף, הטבח? אותו אחד שמשקיע את נשמתו, יצירתיותו ואת כל כשוריו בביצוע מנות גורמה? או שמא דמות שלישית – בעל עסק למשל, בלי כל הכשורים אמנותיים ויצירתיים?

חזה עוף בתבלינים




תוכניות בישול זה מקור טוב להשראה ורעיונות. אך יחד עם זאת קשה לשבת מרותקת לטלוויזיה ולא להזיז עיניים מהמסך. אני עושה כמה דברים בבת אחת. וגם את התוכנית "סיפורו של שף" בה התארח השף האמריקאי Bobby Flay ראיתי בקצה העין. בסיום התוכנית בובי הכין חזה עוף ב-16 תבלינים המורכבים על ידו. עצם הרעיון די הלהיב אותי, אבל לא זכרתי את כל מרכיבי התבלין "Flay`s 16-Spice". חיפשתי ברשת, ומצאתי, אך לא כל התבלינים לטעמי. הרכבתי את התבלין מחדש בשילוב כזה שיתאים לעדיפויות שלי. ובלי צניעות מיותרת אני רוצה לומר לעצמי "כל הכבוד", באמת יצא מעולה וללא ספק אני עוד אחזור למתכון הזה לא אחת.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...