יום ראשון, 26 בפברואר 2012

מאפה עגבניות וגבינה



בוקר טוב, בוקר מדהים, בוקר נפלא לכולם! איזה יום היום! אני עדיין מלאת התרגשות – אתמול נולד האחיין החדש שלי – בן של אחותי התאומה. הפוסט הזה היה מיועד להתפרסם אתמול בצהריים, אבל את הצהריים של אתמול העברתי יחד עם אחותי בחדר לידה. טוב, אני חייבת לעבור לכתיבת המתכון עצמו כי אם אתחיל לשתף אתכם בחוויה המדהימה והקסומה הזו לא אסיים עד מחר...

אז מה אתם אוהבים יותר – פיצה או שקשוקה? קשה להחליט, נכון? מהיום גם לא תצטרכו להחליט כי המאפה הזה יחליף לכם את שניהם בקערה אחת. מאפה יחסית צנוע שלא דורש יותר מדי מרכיבים יקרים והכנה מסובכת. מאז שהכנתי את זה לראשונה אני מפנקת אותנו במאכל העגבניות והפלפלים הזה עם הרבה גבינה נמתכת כמו בפיצה לעיתים די קרובות.

בכיף הייתי ממשיכה עכשיו לכתוב פתיח יותר ארוך ויותר מפתה, אבל תיכף אני חייבת לרוץ לאחותי. ולכן... אני משאירה אתכם כאן עם מתכון שהוא באמת הצלחה גדולה ועם תמונות משכנעות ביותר ;-) ועד שאני אחזור היום בערב מקווה שכבר תספרו לי איך יצא לכם...

יום שני, 20 בפברואר 2012

עוף רוטב ברבקיו ביתי



 את המתכון הזה פרסמתי לראשונה ב-07.07.2008 בבלוג הראשון שלי. וכמו כל דבר גאוני, גם המתכון הזה יצא בספונטאניות ובלית ברירה. מה שלא יצא טוב בפעם הראשונה, זה הצילום. צלמתי מאוד בחפזון כשבקושי נשארו כמה שיפודים. לכן עמכם הסליחה על חלק מהתמונות שיצאו באיכות ירודה ונוראית. אבל בשביל קצת ליפות את המציאות אני מצרפת הפעם גם תמונות עדכניות. ובתמונות החדשות הכנתי כרעים עוף ברוטב ברבקיו ביתי בתנור ותפ"א בתנור (באותה תבנית). יצא מעולה גם בתנור.

לראשונה הכנתי את הרוטב הזה לפני כמה שנים כשאימי טלפנה אלי בערך ב-12 בצהריים והודיעה חגיגית: "אני ואבא באים לארוחת צהרים". מה ארוחת צהריים?? כל מה שתכננתי להכין זה שניצל, לכן הפשרתי רק חזה עוף. "לא נורא" – היא אומרת לי – "גם אני הפשרתי כמה סטיקים, רציתי להכין לנו בתנור ואז חשבנו שעדיף לבוא אליכם ולעשות על האש קטן". טוב, בכיף! בדיוק לא מזמן ראיתי כמה מתכונים של רוטב ברבקיו בהכנה ביתית, אם כי לא אהבתי שום מתכון בנפרד. אז אלתרתי. לקחתי מתוך כל אחד את מה שהיה נראה לי הכי מתאים והכי מעביר את הטעם, פלוס תוספות משלי. תשאלו למה להתאמץ כאשר הרוטב זמין בכל סופר קרוב? אבל בגדול, גם לאכול אפשר לצאת למסעדה ולא להתאמץ בבית...

הרוטב יצא טעים. מאוד, מאוד. הכי חששתי מאבא כי הוא לא מאוהבי חזה עוף בשום צורה. ולהפתעתי דווקא הוא אהב הכי הרבה ואפילו לא הבחין שאוכל חזה עוף (יצא מאוד עסיסי ורך, ממש כמו פרגית).

יום שבת, 18 בפברואר 2012

טארט שוקולד ובננה



אומרים "משנה מקום – משנה מזל". בסה"כ כמה שבועות לאחר פתיחת הבלוג החדש, פנתה אלי עורכת המדור בישול של האתר Onlife והציעה לכתוב פוסטים גם באתר. אני חייבת להודות שבד"כ הצעות שיתוף מאוד מרתיעות אותי, ובעבר כל אתר/אדם/פורום שפנה אלי קיבל סירוב. אבל הפעם היה איזשהו קליק מיידי ואחרי כמה שאלות ובירורים חשתי צורך לענות בחיוב. ו-ל-כ-ן... החל מיום חמישי האחרון, פעם בשבוע בכל יום חמישי אני אכתוב פוסט חדש עבור האתר Onlife, וכעבור 24 שעות אוכל לפרסם אותו גם בבלוגים המוכרים שלי (וכנראה בבלוגים שלי יהיו יותר תמונות).

את הפוסט הזה פרסמתי ב- Onlifeביום חמישי האחרון והמתכון גם הופיע בעמוד הפייסבוק של האתר. מי שמעוניין לקבל חלק מהתמכונים שלי עוד לפני שיצאו בבלוג מוזמן לעשות לייק לעמוד הפייסבוק של Onlife. לא כל המתכונים שלי יתפרסמו ב- Onlife, הרוב עדיין יהיו בבלוגים.

יום שלישי, 14 בפברואר 2012

לחמניות בסיסיות




לחמניות נהדרות, רכות, מתקתקות ובעלות צורה מעניינת. מתאימות ביותר לארוחת בוקר, וע"י הפחתת כמות הסוכר ניתן להגיש גם עם מנות עיקריות או סלטים. מקור המתכון של Basic Rolls.

יום ראשון, 12 בפברואר 2012

הקשה שבלחם (ובגדילת שאור)



הרבה פעמים אני תוהה – הכיצד זה מאכלים הכי בסיסיים בחיינו והכי עתיקי יומין נהפכו להכי קשים לביצוע? על פניו נראה שמה שידעו להכין לפני ששת אלפים שנה, אמור להיות הכי קל ונגיש עבורנו כיום. המדענים מספרים כי לראשונה נכנס לחם לחיינו למעלה מ-15 אלף שנה. באותה תקופה אנשים אכלו זרעים בצורת הגלם, ולאחר מכן למדו לשפשף אותם בין האבנים לקבלת גרגרים קטנים ובישול הדיסה. לפי כך, הלחם הראשון היה סוג של דייסה נוזלית. ולפני כששת אלפים שנה האדם למד לגדל ולטפח חיטה ושעורה. ארכיאולוגים מספרים כי יום אחד, בזמן בישול הדייסה, חלק ממנה נשפך והנוזל במגע ישיר עם האש הפך לסוג של "פיתה" שטוחה. אנשים נדהמו  ממראהה ומריחה הנעים. ובדיוק אז אבותנו החלו להכין מהדייסה שלהם מעין "פיתות" שטוחות ותפלות. החתיכות החרוחות והדחוסות שהכינו לראשונה לפני אלפי שנים ספק אם מזכירים את הלחם של ימינו, אבל בדיוק מאז החלה להתפתח אפיית הלחם. עבר עוד זמן רב וקרה נס נוסף: המצרים הקדמונים למדו להכין לחם מבצק תוסס.

יום שישי, 10 בפברואר 2012

קציצות שניצל או שניצל משופר




אם רוצים לתת את כל הקרדיט הראוי לחזה עוף ולשניצל בפרט, חייבים להכין את הקציצות האלה. לא רציתי קרום פריך כמו בשניצל, וגם לא רציתי מרקם טחון כמו של קציצה. אם אפשר, אזי משהו באמצע. אולי זה בגלל שאני באופן כללי לא אוהבת את הציפוי של השניצל... אבל מצד שני גם לא הכי מתחברת לשניצל בלי ציפוי. ואולי אני פשוט לא אוהבת שניצל? מה שבטוח, השניצל הזה זאת גרסה לגמרי משופרת, והקציצה הזאת היא לגמרי שניצל...

מבולבלים? אז תכינו ותבינו.

חשבתי לקרוא למנה זו "שניצל מדומה", אבל אחד הסועדים אמר: "זה לא מדומה... זה משופר!". אוקיי, אימצתי. זה טעים, זה פשוט כל כך טעים שבקלות אפשר לאבד שליטה עצמית ולאכול לבד את כל הקערה לבד. ה"שניצלים" האלה יוצאים כל כך, כל כך רכים ועסיסיים, שמנמנים ומגרים, שאי אפשר לעמוד בפיתויים כבר תוך כדי טיגון. הוספת קמח תפוח אדמה מקשרת בין הביצה וקוביות הבשר ושומרת על תוכן מאוד-מאוד רך ועדין. תענוג בכל ביס!

יום חמישי, 9 בפברואר 2012

סלט קישואים ברוטב שמנת


 אוי, כמה שזה טעים. ההמצאה היא לא שלי, או כמעט לא שלי, אכלתי סלט דומה, או כמעט דומה, באחת המסעדות לפני הרבה שנים. אני לא נוהגת לשאול טבחים או מלצרים "מהו המתכון המדויק?", אני פשוט משחזרת את הטעם ע"פ הזיכרון. זה מאתגר, זה מעניין, ונותן אפשרות לפתח יותר את חושי הטעם והריח שלי. להכין אולכ טעים – זו משימה בפני עצמה, אבל לשחזר מאכל לפי הטעם שהרגשתי בפה או לפי הריח שהרחתי – זו משימה לגמרי אחרת ומעניינת אולי אף יותר מלבשל לפי מתכון ספציפי. אני לוקחת את העיקרון ולפיו בונה מנה עם נגיעות משלי. מה שהוגש במסעדה היה יחד עם ארוחה בשרית, וזה גורם לי להסיק שהרוטב לא היה חלבי, אלא אולי מיונז. או טחינה? אוקיי, אז ניסיתי כל מיני ווריאציות ואביא כאן את הכי טעימה.

יום רביעי, 8 בפברואר 2012

סלסה מקסיקנית




סלסות מקסיקניות למיניהן זה דבר מאוד שימושי וחיוני, לטעמי. למעשה סלסות הן רטבים, על אף שמזכירות גם סלטים. סלסות יכולות להיות עשויות מירקות טריים או מבושלים, פירות ותבלינים. לפי הבדיקה שערכתי ברחבי האינטרנט, גיליתי שהכי פופולאריות הן סלסות העגבניות. הייחודיוּת בהן היא החריפות ולרוב הן עשויות מעגבניות ופלפלי צ'ילי, כוסברה או בזיליקום. מגישים אותן כמטבל לדגים, בשרים, שעועית, ביצים, ובוודאי לנאצ'וס וטורטיות.

אני לראשונה הכנתי סלסת עגבניות לארוחה בשרית 'על האש'. הפצירו בי לא להכין הרבה מדי בשרים כי במילא אף אחד לא מסוגל לאכול את הכל. אז אם "לא יותר מדי בשרים", לפחות מספיק סלטים, מתבלים ושאר הירקות. שני רטבים שזכו להכי הרבה התלהבות היו דווקא רטבים מהמטבח הדרום אמריקאי – סלסת עגבניות ורוטב צ'ימיצ'ורי. מאז שני רטבים אלו מלווים כל ארוחת גריל, וסלסת עגבניות גם מנות אחרות.

יום שלישי, 7 בפברואר 2012

סלט חצילים אסיאתי




עוד גרסא אחת לסלט חצילים. ובכלל, אצלי בבית אם אין לי חצילים ועגבניות, זה כאילו שאין בכלל אוכל. זהו ירק מקסים, מהיר הכנה, ומשתלב נהדר עם מגוון רחב של טעמים ותבלינים: זה יכול להיות שמן וחומץ, או עגבניות, כמו כן גם שום, פטרוזיליה, נענע, כוסברה, יוגורט, גבינה, בזיליקום, בשר, ג'ינג'ר, רוטב סויה, הם יכולים להיות מטוגנים או אפויים, צלויים על האש או חלק מתבשיל מורכב, ממולאים, ואף מוחמצים או מסוכרים, ובמילה אחת – נסו! יש הרבה ממה לבחור.

מקור המתכון " סלט חצילים ובצל ירוק בנוסח סיני" של בני סיידא, אם כי אני שיניתי מעט לטעמי ואביא את זה בגרסא שלי.

יום שני, 6 בפברואר 2012

סלט מלפפונים ברוטב נענע




מלפפון זהו ירק הכי אהוב עלי. טעים לכרסם אותו בלי כלום חתוך לרבעים או חצאים, טעים בשילובים עם ירקות אחרים בסלטים, וטעים ביותר כאשר הוא המרכיב העיקרי בסלט. לפי דעתי שמיר הוא התבלין המתאים ביותר למלפפון, אבל הפעם הוא היה מיותר. טעמו מאוד דומיננטי ועלול לטשטש את טעמה העדין של נענע. אז הפעם וויתרתי. ויצא פשוט מעולה! אני מאוד ממליצה לנסות סלטי מלפפונים לצד ארוחות מורכבות כיוון שטעמם המרענן ומרקמם המימי מאוד מסיעים להתפטר מתחושת הצימאון ושומניות כשאוכלים ארוחות .

מרק גריסים (ומה שיש)



מתכון חדש


בזמן שאני עוברת על כל הסטוקים שלי עם התמונות ובודקת אילו תמונות מהעבר ראויות להיכנס לבלוג החדש ואילו אצטרך לצלם שוב, אני נתקלת בתמונות של מרק גריסים שבישלתי בחורף שעבר. אני כבר לא זוכרת למה החלטתי לא למהר עם המתכון הזה, אבל אני מנחשת שכנראה בגלל הצילום שלא הצליח לי. משום מה יש רק כמה תמונות של המרק, ומתוך כמה האלה רק שתים עוד איכשהו מתאימות לשימוש. זה כבר קרה לי לא אחת שוותרתי על פרסום הפוסט בגלל שהצילום לא הצליח, אבל הפעם אני לא יודעת מתי אכין שוב בדיוק מרק כזה בשביל לצלם מחדש.

העניין הוא שבמרקים אני אף פעם לא חוזרת בול על אותו המתכון. מרק מאפשר הרבה חופש פעולה. אם אין לי פטרוזיליה, אזי אשים סלרי, אם אין בצל, אשתמש בכרישה, אם אין תפ"א, אזי אפשר קטניות, ואפילו אם אין לי ציר, אוכל לבשל על בסיס מים, מגוון תבלינים וטיגון קל של ירקות לפני הכנסתם למרק. לכן החלטתי בכל זאת לכתוב את המתכון כי חבל שהמרק הזה סתם כך ילך לאיבוד בגלל הרשלנות הצילומית שלי.

בעיקרון, הרכבתי את המרק ממה שהיה. בד"כ "מה שיש" נהוג לשים לפשטידות או מאפים ממולאים, אבל בשבילי פשטידות זהו מאכל הכי פחות אהוב מכל מה שקיים ברפרטואר הקולינארי.

יום ראשון, 5 בפברואר 2012

לא כל מה שנוצץ הוא זהב




אפשר לקרוא לזה "תעשיית המזון" ואפשר גם "אמנות", הכל תלוי מאיזה צד להביט. או שבעצם אפשר לומר כי תעשייני האוכל משתמשים באמנים שונים ע"מ למשוך עיני הציבור הרעב? מה שבטוח זה שמישהו עובד עלינו. אבל מי? האמן? אותו אחד שיודע לבצע את עבודתו נאמנה ולהביא לנו צילומי מזון מדהימים ומעוצבים היטב ע"י מעצבי מזון ומעצבים גראפיים? השף, הטבח? אותו אחד שמשקיע את נשמתו, יצירתיותו ואת כל כשוריו בביצוע מנות גורמה? או שמא דמות שלישית – בעל עסק למשל, בלי כל הכשורים אמנותיים ויצירתיים?

חזה עוף בתבלינים




תוכניות בישול זה מקור טוב להשראה ורעיונות. אך יחד עם זאת קשה לשבת מרותקת לטלוויזיה ולא להזיז עיניים מהמסך. אני עושה כמה דברים בבת אחת. וגם את התוכנית "סיפורו של שף" בה התארח השף האמריקאי Bobby Flay ראיתי בקצה העין. בסיום התוכנית בובי הכין חזה עוף ב-16 תבלינים המורכבים על ידו. עצם הרעיון די הלהיב אותי, אבל לא זכרתי את כל מרכיבי התבלין "Flay`s 16-Spice". חיפשתי ברשת, ומצאתי, אך לא כל התבלינים לטעמי. הרכבתי את התבלין מחדש בשילוב כזה שיתאים לעדיפויות שלי. ובלי צניעות מיותרת אני רוצה לומר לעצמי "כל הכבוד", באמת יצא מעולה וללא ספק אני עוד אחזור למתכון הזה לא אחת.

יום שבת, 4 בפברואר 2012

לביבות תפוחי אדמה וטונה



לפני כמה זמן שודרה בערוץ האוכל תוכנית "המסיבה של פאולה" והוכנה בתוכנית מנה שמאוד סקרנה אותי. התוכנית שודרה בחצות כאשר התחלתי כבר להירדם, אך לפתע שמעתי הצעה מעניינית לסטודנטית למשפטים אשר סיפרה כי מאוד אוהבת לארח אך לא נשאר לה מספיק כסף ע"מ להכין לאורחיה מנות יוקרתיות. עם זאת, היא מאוד רוצה לארגן אירוח ברמה. ואז פאולה דין הציעה לה מתכון לקציצות סרטן "מזויפות" כאשר במקום בשר סרטן היקר תופיע טונה משומרת. התעוררתי לגמרי, זה סקרן אותי. עקבתי בקפדנות אחרי ההכנה וזכרתי שבמנה זו ישנם 4 מרכיבים עיקריים. לא חשתי צורך לקום ולרשום מכיוון שזה היה מאוד קל לזכור.

בבוקר לקחתי דף ועט ע"מ לרשום כל עוד לא שכחתי, אבל כאן אני מגלה שאני זוכרת רק שלושה מרכיבים! ניסיתי לשחזר בזכרוני האם באמת היה מדובר בשלושה מרכיבים עיקריים ובגלל חוסר צלילות בשעה מאוחרת של שידור התוכנית פשוט לא זכרתי נכון, או שמא באמת משהו פרח מזכרוני? אז לא נורא, לא נשאר רעבים בגלל זה. לקחתי את שלושת המרכיבים אותם זכרתי והוספתי אליהם תפוח אדמה מבושל ע"מ לתת "גוף" לקציצות. אך יחד עם זאת חיפשתי באינטרנט את המתכון של פאולה, ומצאתי מתכון מקורי שלה ללביבות סרטן. ואכן מופיעים בו רק שלושה מרכיבים עיקריים: בשר סרטן, פירורי לחם או קרקרים וביצה.

אני מביאה כאן את המתכון שלי בהשראת פאולה, ובהמשך אנסה גם את המתכון המקורי על בסיס טונה.

חצילים פיקנטיים




את המתכון הזה קיבלתי מבת דודו של בעלי. אין אפילו פיקניק אחד שהיא לא מביאה את החצילים האלה, ואין אפילו איש אחד שמוכן לפסוח עליהם. אני לא מאוהבי חריף לכן בפעם הראשונה הייתי סקפטית לגבי החצילים, אבל בכל זאת טעמתי אחרי שראיתי שאנשים פשוט טורפים אותם וחוזרים לקערה הגדולה עם החצילים שוב ושוב. אחרי כמה פיקניקים כאלה, לא יכולתי שלא לבקש ממנה את המתכון. הסתבר שהוא מאוד קל, ומאז הסלט זה נוכח גם אצלי בכל פיקניק ובארוחת שישי.

ד"א, למרות שם הרע שחצילים מקבלים בעקבות יכולת ספיגת השמן שלהם, חציל בפני עצמו ירק דיאטתי למדי. הוא מכיל 90% מים, אחוז נמוך מאוד של שומנים ואחוז גבוה של סיבים תזונתיים. גם במתכון הזה אפשר לאפות את החצילים במקום לטגן ולחסוך ע"י כך קלוריות מיותרות. פשוט לפרוס חצילים לטבעות, לזלף מעליהם מעט שמן ולאפות בתנור.

עוף בזרעי שומר




אני אוהבת לעשות ניסיונות עם עופות. אף פעם לא אותו העוף - לא אותו הרוטב ולא אותו תיבול. המטרה העיקרית שלי בהכנת עוף בתנור היא לקבל בשר מאוד מאוד רך ועסיסי, וכמובן קרום קריספי. התיבול האולטימטיבי שלי לעוף הוא מיץ לימון טרי, קליפת לימון, שום וקצת שמן, וכל תיבול אחר כמעט תמיד יהיה מבוסס על בסיס הנ"ל שלעולם לא מאכזב אותי. בד"כ אני שומרת על התיבול הבסיסי שלי פלוס הוספת תבלינים חדשדים לגיוון וליצירת טעם חדש. אני לא יכולה לומר שאני כ"כ מתה על זרעי כוסברה, אבל מסתבר שיש כמה מאכלים בהם הזרעים האלה מתאימים יותר מכל. עוף בתנור וגזר קוריאני, מסתבר, פשוט חייבים זרעי כוסברה.

רוטב טרטר




רוטב טרטר הוא רוטב סמיך ומתאים בעיקר למנות דגים (לפחות כך נהוג לחשוב), אבל בפועל הוא יכול להתאים למגוון מנות ולא רק לדגים. סבורני כי את הרוטב הזה בגרסתו היותר "נכונה" או מקורית אפשר למצוא בספרי בישול או באתרי אינטרנט, אבל אני מביאה את המתכון בגרסה שלי עם הרבה שבחים שנרשמו דווקא מאנשים אשר לא אוהבים לא שמנת חמוצה ולא שמיר. ואני כבר לא מדברת על כך שניתן להכין רוטב טרטר תוך דקות ספורות... לאחר אחסון הרוטב במקרר טעמו משתבח ומתחזק.

יום שישי, 3 בפברואר 2012

סלט ברוקולי ורימון ברוטב הדרים




אני חייבת לומר שהסלט הזה הוא אלוף אמיתי. לדעתי, צריך לנצל את העונה המתאימה לרימונים ולפירות הדר ולהכין סלט כזה כמה שיותר. רימונים, ברוקולי ופירות הדר טריים – פצצת וויטמינים שחבל לפספס. את הרוטב וויניגרט שדרגתי עם כמה סוגים של פירות הדר. שילוב של תפוז ואשכולית נותן מתיקות עדינה ומעדן את טעם הרוטב. שני מרכיבים שבאמת לא תוכלו לשכוח זה גרגירי הרימון והרוטב. הם גורמים לאיזון מושלם של הברוקולי ועלי רוקט מרירים. טעם הסלט כל כך ממכר שאני לא מפסיקה לנשנש אותו כשהוא מונח על השולחן.

יום חמישי, 2 בפברואר 2012

המבורגר




גיליתי כי המבורגר זה מאכל שרובם אוהבים. לא יודעת האם בהשפעת מק'דונלדס ורשתות דומות, או שזה פשוט כה טעים לאנשים. אני אישית מתייחסת להמבורגר די באדישות, אבל עבור אנשים מסוימים זה מאכל מאוד אהוב. כמובן אפשר להסתפק במק'דונלדס במקום להשקיע בארוחה, או להזמין משלוח לארוחת ערב ושוב להתחנן שיוסיפו יותר חסה ורוטב, לא ישכחו להוריד בצל וידאגו שהבשר יהיה באמת חם וטרי. אבל לרוב על ההערות האלה צריך לחזור כמה פעמים ולעתים גם להחזיר את המוצר ע"מ לקבל באמת את מה שביקשת מהתחלה.

אז למה שלא נקל על אהובנו ונפתיע אותם עם לחמניות הכי טריות שיצאו הרגע מהתנור, עם קציצה עסיסית ושמנמנה, עם הרבה ירקות כמו שהם אוהבים ועם מבחר רטבים העדיפים עליהם. האמת, הדבר היחידי שאני אוהבת בהמבורגר של מק'דונלדס – זאת הלחמנייה. וגם את הלחמניות המתאימות כבר למדנו להכין.

לחמניות להמבורגרים



ניסיתי כל מיני ווריאציות ללחמניות המבורגר, ובשום ווריאציה לא מתקבלת התוצאה כמו לחמניות המבורגר של אנג`ל. מה שיחודי בלחמניות המבורגר של אנג`ל (כאלה כמו במק'דונלדס) זה הרכות שלהן. ליתר דיוק, אחד המתכונים כן הניב תוצאה דומה, אבל המתכון הוא עם ריוויון. בכל אופן, הלחמניות המובאות בפוסט זה פשוט נהדרות. הכנתי אותן הרבה פעמים והסקתי כי זה המתכון האולטימטיבי (לעת עתה) ללחמניות המבורגר. אם כי אמשיך לנסות עד שאמצא את הרכות הרצויה.

יום רביעי, 1 בפברואר 2012

סלט חצילים על האש




למעשה מקור המתכון כלל וכלל לא על האש ולא בתנור. מתכון זה נולד מתוך מתכון אחר של סבתא שלי, חשבתי איך אני יכולה לשדרג אותו ע"מ לשמור על יותר וויטמינים בחציל. במתכון של סבתא קוביות החציל מבשלים במים לפני שמתחילים לתבל אותם. בפועל יוצא מאוד מאוד טעים. ובשנים אחרונות נולד במוחי המתכון אחר כאשר טעמו גם שונה מהמתכון המקורי. בעצם מה שנשאר מהמקור זה רק חומרי גלם, כי את אופן ההכנה שיניתי לחלוטין.

סלט חצילים בטעם כבד




ייתכן ולכל אחד יש את המתכון משלו ל"חציל בטעם כבד", אבל אני מכינה את זה כך. אין לי מושג מדוע חציל בלי טיפת כבד מתיימר להיקרא "חציל בטעם כבד", ואולי זה משום שברוב המתכונים שפגשתי שמים בסלט זה ביצים מבושלות ובצל מטוגן כמו ששמים בכבד קצוץ? לא יודעת. אך איך שזה לא ייקרא, זה יוצא טעים. אני מאוד אוהבת חצילים בכל הווריאציות, ואשתדל להביא כאן שלל מתכונים לסלטי חצילים.

אישי






אישי








פטפוטים

אוכל לתינוקות וילדים


אוכל לתינוקות וילדים

אני מעדיפה לבשל לתינוק שלי בנפרד. לפחות בשלב זה. פה ושם אני שומעת אימהות שונות מספרות על כך שתינוקותיהן אוכלים הכל מהכל ובלי חשש הן נותנות להם אוכל מהשולחן המשותף, אוכל מתובל וכו`. אני לא יודעת היכן האמת – בדרך שלי או בדרך אחרת, בסה"כ איני אימא לעשרה ילדים שיכולה לספר מה עדיף, אני עדיין אימא רק לבן הראשון, אבל אני בוטחת באינטואיציה שלי לחלוטין. והאינטואיציה שלי אומרת שבשלב הזה אני צריכה לחשוף את בני לחומרי גלם כמעט נטוראל ע"מ לתת לו להכיר מהו הטעם של הירקות, מהו הטעם של הפירות, מהו טעמו של הבשר. תיבול, בישול יתר, ערבוב של המון חומרי גלם יחד מטשטשים את הטעם הטבעי של הירקות והפירות. וכאשר אני מסתכלת על השורה התחתונה, על ילדים שאני רואה סביבי, אני מגלה תמונה לא הכי טובה: הילדים סולדים מירקות ופירות ובכלל מכל מה שבריא וטוב לגוף הילדים הגדל והמתפתח, ומאידך מכורים לג`אנק פוד. כשאני רואה איך אימהות מושיבות את הפעוטות שלהם בני שנתיים על דלפק המק`דונלדס ושואלות את הגוזלים הרכים האלה שבקושי למדו לדבר "מה אתה מעדיף מתוקי – המבורגר או נאגטס? קולה או תפוזים?" והקטנצ`יק הזה שכבר מכיר היטב את הטעם הממכר של אוכל מהיר ושל משקה מתוק ותוסס עונה משהו לא ברור בשפה המגמגמת שלו והאימא הגאה מזמינה לו נאגטס מטוגן בשמן עמוק עם צ`יפס תעשייתי רווי בשומני טרנס וכוס קטנה של קולה.

לג`יימי אוליבר יש תוכנית דוקומנטארית Jamie`s School Dinners במהלכה הוא מבקר בבתי ספר ובוחן את הארוחות המוגשות לילדים. באחד מבתי הספר כאשר הוא הציג לילדים ירקות ופירות שונים הילדים לא ידעו אפילו מה שמם ואיך אוכלים אותם. אותי זה די זעזע. אבל גם לי אישית לא מזמן יצא להיתקל במשהו דומה כאשר נערה אחת שאלה אותי מה זה קישוא? מסתבר שהיא בגיל העשרה שלה לא יודעת כיצד נראה הקישוא ומה טעמו ומה מכינים ממנו. אז דבר אחד הוא בטוח: להתמכר ולהיחשף לאוכל מתובל, מטוגן, מתוק ומלוח כל ילד מספיק ויותר מהר מכפי שהיינו רוצים. הרבה יותר נדיר לראות ילדים שלא אוהבים בורקסים, פיצות, המבורגרים מאשר ילדים שלא אוהבים ירקות ופירות. לכן לפני הכל אני חושפת את הילד שלי לארוחות אשר כוללות ירקות ופירות וכמעט בטעמם המקורי. אבל שלא יהיה ספק, לטעום אני נותנת לגוזל שלי ה-כ-ל. כשאני אוכלת בטח ובטח אני לא נותנת לו להסתכל עלי בעיניים רעבות וסקרניות אלא נותנת לו טעימות מהצלחת שלי. אבל כאשר מדובר בארוחה של ממש, שנכון להיום יש לו שתי כאלה ביום, אני מעדיפה לבשל לו בנפרד.

מאז התחלתי לכתוב מתכוני תינוקות אני עדה לתופעה מעניינת: האנשים לא נשארים אדישים כלפי הפוסטים האלה. לטוב ולרע. יש את אלה שמתלהבים ממש ומגיבים בקביעות, וגם מי שמציע להוציא ספר על מזון לתינוקות וילדים, וראיתי גם המלצות בפורומים חיצוניים במילים "במתכוני תינוקות היא לוקחת בגדול", ויש את אלה שכועסים ומשתעממים (שיבושם להם!). ולאחרונה אימא שלי שאלה אותי: "את לא מוציאה יותר מדי מתכונים של שלו לבלוג שלך? אולי זה משעמם את הקוראים?". אם מישהו אחר היה אומר את זה, אז לא הייתי מתייחסת (ואף מוחקת את המייל שלו מעדכונים כמו שכבר עשיתי. לא מחזיקה כאן את אף אחד בכוח, ולא סופרת כניסות ותגובות אלא מנהלת את הבלוג שלי להנאתי), אבל בגלל שזאת אימא אני טרחתי להבהיר לה, ואספר גם לכולם.

~ למזון תינוקות יש ערך נשגב בגידול והתפתחות התינוק. אני רואה במזון תינוקות עניין רב יותר אפילו ממזון של מבוגרים. החל מקבלת כל הוויטמינים וכל אבות המזון כיום וכלה בביסוס הרגלי אכילה לכל החיים. סבורני כי אם לא אכיר לבייבי שלי סוגי ירקות ופירות ואוכל בריא (יחסית) כיום, לא אצליח להרגיל אותו לאלה בגיל מבוגר יותר. אם לא ארגיל אותו לארוחות מסודרות, לא אצליח בזה גם מחר. אם ארגיל אותו מהיום לטעמים מחוזקים ומשפרי טעם כמו שיש במזון תעשייתי ומהיר, לא אצליח כבר להחזיר את הגלגל אחורה.

הכי קל זה לתת לו לאכול מהסיר המשותף, אבל אני לוקחת בחשבון שלא תמיד ה"סיר" שלי מכיל את כל מה שהגוף הגדל והמתפתח של תינוק זקוק לו. דרך אגב, בזכות האוצר שלי לא אחת אני מוצאת את עצמי אוכלת טוב (נכון?) יותר ואפילו לא מפספסת ארוחות בוקר. כי אנחנו אוכלים ביחד. וגם לזה יש מטרה כפולה: גם חשוב לי שלא יאכל בבדידות ואולי יראה בזה סוג של עונש, אלא שיתחיל להתרגל שסעודה זה סוג של חוויה משפחתית. כולם אוכלים, כולם נהנים, כולם מאוחדים. ומטרה נוספת... כמה שזה עלול להישמע הממממ... מוזר, אבל אני מלמדת את הבונבון שלי לשיתוף כבר מגיל כה קטן. אנחנו אוכלים ביחד, משמע אנחנו גם מתחלקים וטועמים אחד מהאוכל של השני.

~ דבר נוסף שחשוב להבין הוא שמזון לתינוקות לא פחות חשוב מכל דבר אחר לתינוקות. ובכלל, ילד, ברגע שהוא מגיע למשפחה, הוא חלק בלתי נפרד ממנה ולא פחות חשוב משאר בני משפחה. אז למה שהאוכל שהוא אוכל לא יתפוס כאן מדף משלו בדיוק כמו האוכל שאני אוכלת??? אנשים לא מפחדים להוציא אלפי שקלים על עגלות תינוק מפוארות שישמשו אותם אפילו פחות משנה, לא חוסכים בצעצועים בכל הצבעים וגדלים וצורות לתינוקות שלהם, שגם כן ישמשו אותם לטווח קצת בלבד, אבל משום מה "משתעממים" מפוסטים על אוכל שתינוקות אוכלים, וזה הרי לא לטווח קצר, אלא לכל החיים. יש מגוון עצום של חנויות לביגוד ומשחקי תינוקות, יש אפילו לא מעט ספרים על גידול וחינוך ילדים, יש מופעים מיוחדים לילדים, גני שעשועים ופארקים, אבל אין כמעט כלום על מה שהבייבי אוכל! ואני אקח אומץ ואמר שמבחינתי מזון לתינוק ולילד הוא אף יותר חשוב מכל מה שמיניתי עד כה.

עם זאת חשוב לי להדגיש: כל אימא מכירה את התינוק שלה יותר טוב מכל אחד אחר ויודעת או לפחות מרגישה מה כדאי ומה לא לתת לו, לכן במידה ומישהי מנסה את המתכונים האלה ומתברר שאינם מתאימים לתינוקה, אין לבוא אלי בטענות וכל אחד מחליט להשתמש במתכונים שלי על אחריותו בלבד.

את מתכוני התינוקות שלי אני מתחילה (כאן בבלוג) עם מאכלים שכבר כוללים לפחות שני מרכיבים ולאחר שווידאתי כי לגוזל שלי אין אלרגיות על מוצר כזה או אחר. בעיקרון, מגיל 6 חודשים אפשר להתחיל לתת לתינוק מאכלים מורכבים משני מרכיבים ומעלה כאשר מתחילים, כמובן, מערבובים קלים. מארבעה עד שישה חודשים תינוק מתחיל לטעום מוצקים, וכאן זה הזמן להכין לו מחיות של מרכיב אחד בלבד, כך יהיה לו קל יותר להתרגל למוצקים, הוא גם יתחיל להכיר טעמים של כל ירק או פרי בנפרד, וגם זה הזמן להיות קשובים לתגובות של התינוק, כלומר אילו מוצרים עושים לו לא נעים בבטן, או אולי מפתחים אלרגיה (אבל שלא נדע כמובן...). הכי טוב להתחיל את הטעימות עם ירקות/פירות כגון גזר, בטטה, קישוא, דלעת, אבוקדו, ברוקולי, תפוח עץ, בננה, אגס, אפרסק, שזיף. לטעמי אופן הכנה הכי יעיל הוא אידוי, אחריו אפייה בתנור ורק בסוף הבישול. אידוי שומר על מרבית הוויטמינים, לעומת זאת בבישול חלק ניכר מהוויטמינים הולך לאיבוד. בשלב הטעימות כדאי לאדות גם פירות כגון תפוח ואגס ולו משום המרקם שלהם יהיה רך ונעים יותר לתינוק שעד כה היה ניזון רק מחלב.

כל מתכוני התינוקות אצלי בבלוג מופיעים לפי סדר כרונולוגי, קרי לפי הסדר שנתתי לגוזל שלי ובהתאם לגדילתו, אחרי שכבר הכיר את הטעם והמרקם של מוצקים, ואחרי שקיבתו כבר התחילה להתרגל למוצקים. לכן, אם מישהו יחליט להשתמש במתכוני התינוקות שלי, עליו לדעת שסדר האכלת התינוק הוא בדיוק הסדר בו מופיעים המאכלים ברשימה. בהתחלה חשבתי לעשות מדור מ-6 עד 8, אבל ראיתי שאז אין לי לאן להכניס את ה-8 עצמו, כיוון שבגיל 9 חודשים התינוק יכול לאכול מאכלים שעד 9 היו ממש אסורים. לפי כך, לא מתאים לעשות מדור 6-8 ו-8-12. אני משאירה 6-9 אבל במחשבה שמה שעומד בסוף הרשימה, זה גם מה שהתינוק שלי קיבל קרוב ל-8 ול-9 חודשים.

תשאלו למה שלא להוסיף תבלינים ומשפרי טעם גם לתינוק? אז דעתי היא שמגיל כה קטן עדיף להרגיל את התינוק לטעמים טבעיים ללא משפרי/מחזקי טעם. גם כך האוכל התעשייתי רווי בתוספות טעם וריח וכולנו מתמכרים לזה במהירות רבה. ונראה לי שאם כבר מעכשיו להרגיל תינוק לטעמים מחוזקים, ספק אם אי פעם יאהב טעמים פשוטים וטבעיים.



  

6-9 חודשים


מרק ירקות לתינוק - גזר, שומר, קישוא, תפ"א

9-12 חודשים

מגיל 9 חודשים לתינוק כבר מותר לאכול כמעט הכל. מוצרי חלב למעט חלב ניגר, ביצים, דגנים, טחינה, את כל הפירות (למעט פירות טרופיים, אבל אצלנו גם זה עובר בהצלחה, בלי עין הרע...) והירקות. מה שאסור עדיין זה דבש, אגוזים, סוכר ומלח – עדיף לא לפני שנה, בוטנים נחשבים לאלרגניים מאוד. יחד עם זאת, אני עדיין תוכנת לבייבי שלי את המרקים שלו. ונכון שכבר יש לו 7 שיניים ושמינית בדרך, אבל זה עדיין לא אומר שהוא לועס כמו שצריך. בסופו של דבר כשאני נותנת לו אוכל לא מרוסק, אפשר לראות חתיכות שלמות ביציאות (סליחה על הפירוט, אבל זה חשוב). המטרה שלי זה שהאוכל שהוא אוכל יתעכל טוב, שלא יסבול מכאבי בטן, שלא יפסיד מהוויטמינים בגלל שהאוכל יצא באותה הצורה שנכנס...

אני לא מרסקת כל אוכל שהוא אוכל, והוא אוכל חביתה (כן, כן, בביסים), ואורז/כוסמת, חתיכות קטנות של בשר, עוגייה, וגם "אוכל אצבעות" כזה שהוא יכול להרים לבד מהצלחת ולהכניס לפה בעזרת הידיים שלו, אבל בתור מנות עיקריות אני משתדלת להכין לו מרקים מרוסקים, וגם מחיות פירות. גם רוב האוכל שהוא יכול לקחת עם הידיים בסופו של דבר מוצא את דרכו ברצפה, והרי המטרה שלי הhא שהתינוק ישבע ולא רק ישחק. כך שהאוכל שהוא אכל עד כה עדיין רלוונטי גם בגיל הזה, וגם חלק מהאוכל שאני מציעה לו מגיל 9 חודשים יכול להתאים לשלבים מוקדמים יותר (מ-6 עד 9). כדי בכל אופן לעודד הרגלי לעיסה אצל תינוק, אפשר להאכיל אותו עם מרק/מחית פרי מרוסק, ובנוסף לתת לו (תוך כדי) חתיכות קטנות של פרי/ירק בצלחת. בין מה שהוא יקבל ממני בכפית הוא יכניס לפיו חתיכה קטנה של תות או בננה או אבוקדו או עגבנייה ובכך יתחיל להתרגל גם לאוכל לעיס ולקואורדינציה יד-פה. בקיצור, מה שאני רוצה לומר זה שעדיין אי אפשר לסמוך ר-ק על מה שהוא לועס כי הוא לועס מעט...


12-18 חודשים

תודה לכל מי שהשתתף בסקר בפוסט הקודם. הדעות שקיבלתי עניינו אותי ולכן יצאתי למסע חיפושים אחרי דעות המומחים בעניין מזון לתינוקות אחרי גיל שנה, קרי בשנת חיהם השנייה. ביומיים האלה קראתי חומרים בכמה שפות (רוסית, אנגלית) ולמעשה נתקלתי במכנה משותף לרוב הדעות: עד גיל שלוש שנים ילדים אכן זקוקים לתפריט קצת שונה מהשולחן המשותף.

זה נכון שלנו נוח יותר לתת לתינוק את מה שאנו בעצמנו אוכלים ולא לשבור את הראש עם ארוחות מיוחדות עבורו, אך מערכת העיכול של תינוק עדיין לא בשלה ע"מ להסתדר עם כל המאכלים ה"מבוגרים" שאנו רגילים אלהים. קראתי לא מעט מאמרים מעניינים ומפורטים מאוד (אותי זה ריתק למען האמת. אוי, כמה שיש לנו עוד לגלות על עולם התינוק והילד!), אך אני אתרגם רק אחד מהם (הכי מתומצת):

"כל תינוק זקוק לתזונה נכונה עבור התפתחות תקינה של הגוף ונהפש. אך הורים רבים מאמינים כי לאחר שהילד מגיע לגיל שנה אינו זקוק יותר לתפריט מיוחד. לדעתם מספיק להאכיל את התינוק שלהם בזמן ובכמות מספקת. הדעה המוטעית הזאת ובורות עלולים רק להזיק לקטנצ`יק. עדיין לא רצוי להציע לתינוק מזונות מהשולחן המשותף. לא רק תינוקות בני יומם זקוקים להרגלי אכילה מיוחדים, אלא גם פעותות מגיל שנה עד שלוש. מערכת העיכול של פעות עדיין לא מספיק בשלה ע"מ לעכל אוכל שמן, פיקנטי, מתובל, מלוח ומטוגן. בגיל זה הקיבה עדיין לא מייצרת את האנזימים הדרושים לעיכול מלא. אך אין זה אומר שהאוכל אמור להישאר בדיוק כמו שהיה עד לפני גיל שנה. הרי בגיל שנה לתינוק כבר ישנה כמות לא מבוטלת של שיניים, קיבה יותר מפותחת, תפיסה רחבה של טעמים, ואף סדרי עדיפות במזונות. לפי כך על כל הורה לדעת כיצד להאכיל את התינוק לאחר שנת חיו הראשונה ואיך להרכיב עבורו תפריט נכון.

בהדרגה עוברים מאוכל נוזלי למוצק יותר ועשיר בוויטמינים ומינרלים. זה יסייע לתינוק להתרגל ללעיסה ולקבל כמות מספקת של חומרים מזינים. העברה לאוכל מוצק צריכה להיות הדרגתית ולסירוגין עם מחיות ירקות ובשר, ודייסות מבושלות. לדוגמה, אפשר לשלב כדורי בשר מאודים עם מחית של דלעת או ברוקולי. או להציע חתיכות פרי לקינוח לאחר דייסת קוואקר. העיקר לא לשכוח שהמזון יהיה עשיר בויטמינים. התפריט בגיל זה מספיק מגוון.

התינוק עדיין זקוק למוצרי חלב – יוגורט, חלב, שמנת חמוצה, גבינות. בשר ודגים גם כן הכרחיים בתפריט. המוצרים האלה עשירים בחלבון אשר כל כך נחוץ להתפתחות וגדילה נורמאליים. לאחר גיל שנה מותר לתת לתינוק ביצה שלמה ולא רק חלמון כמו שהיה עד גיל שנה. כמו כן, חובה להרחיב את מגוון הירקות. גם פירות ומיצי פירות טבעיים הכרחיים מדי יום. בין דייסות דגנים הכי בריאות הן דייסת קוואקר וכוסמת. אפשר להציע פסטות, אך לא לעיתים תכופות, הן כוללות כמות גדולה של פחמימות.

כמות הארוחות לאחר גיל שנה כוללת חמש ארוחות ביום. אך ישנם תינוקות שמוותרים על הארוחה האחרונה וכך עוברים ל-4 ארוחות יומיות. במקרה כזה יש צורך להגדיל רווחים בין הארוחות ל-4 שעות".


מקורות אחרים ממש מפרטים כמה גרמים של כל אחד מהמזונות פעות צריך לצרוך, כמה פעמים ביום או בשבוע. אגב, עובדה מעניינת היא שלעומת מבוגרים לא כדאי להציע לתינוקות יותר מדי מזונות עשירים בסיבים תזונתיים (ז"א עדיף לחם לבן ולא מלא, אורז לבן ולא מלא וכו`), כיוון שסיבים תזומניים ממלאים את הקיבה והילד חש שבע גם אם לא קיבל כמות מספקת של מזון.  

אחרי קריאה של דעות מומחים אודות הזנת תינוקות אני יודעת שלא טעיתי כאשר חשתי צורך להרכיב עבור הגוזל שלי תפריט המתאים לו אישית אשר יכלול הרבה ירקות ופירות, ביצה מדי כמה ימים, מוצרי חלב מדי יום, בשר ודגים בכמות לא גדולה, מתוק מדי פעם (אגב, תינוק בגיל שנה אמור צרוך כמות יומית של סוכר בין 35 ל-50 גרם), מעט מאוד מלח ותיבול, שמן כמו שהוא צריך ולא כמה שנכנס לסיר, והמנעות מטיגונים ואוכל תעסייתי ומעובד.


מחית פירות לתינוק - שסק, בטטה, דלורית (מתאים גם לגילאים קטנים יותר מ-9 עד 12 ואף לפני)
כופתאות גבינה - מתאים לכל המשפחה



18 – 36 חודשים (שנה וחצי - שלוש שנים)






סקר קולינארי - אוכל לתינוקות



Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...