יום חמישי, 28 ביוני 2012

פודינג בלינצ'ס


יום חמישי האחרון (הקודם) התחיל לטסוס די מוקדם. בבוקר יצאתי להביא אלי את האחיין הקטן שלי, וקצת יותר מאוחר חיכתי לארח את סבא. אני יודעת שמאז שסבתא לא איתנו סבא בטוח מתגעגע לדברים הקטנים והמפנקים האלה. בלינצ'ס, אולדושקי, סירניקי, פונצ'יקי – אלה היו ה-מאכלים שגדלנו עליהם, ונדמה לי שגם הקירות בבית היו ספוגים בריחות הטעימים האלה. ניצלתי את השעה שהבונבון הקטן ישן ושלו היה עסוק בלגזום צמחים בגינה, והכנתי בלינצ'ס לארוחת בוקר. הכנתי מראש כמות כפולה כדי שנוכל להתפנק קצת בבוקר עם ריבה ואת השאר להכין לצהרים עם מילוי עוף.

יום שני, 18 ביוני 2012

לחמניות סיניות מאודות



עד לפני כמה חודשים הלחמניות האלה היו בשבילי בגדר חלום. אני אישית אף פעם לא אכלתי, אבל נורא קנאתי באנשים האלה שראיתי בסרטים קוריאניים אשר אכלו בהנאה לחמניות עגולות מושלמות, לבנות צחורות ורכות כמו עננים. אבל אף פעם לא עלה בדעתי לחפש מתכון. האמת, גם לא בדיוק ידעתי מה עלי לחפש. גם בסרטים שראיתי לא התעקבו הרבה על הלחמניות האלה, אלא הראו ממש בכמה שניות שמישהו קונה בשוק. אבל גם מתוך כמה שניות האלה היה אפשר להבין שהלחמניות נראות פשוט שמימיות.

יום שבת, 16 ביוני 2012

סלט גזר קוריאני



נכון להיום ברפרטואר הקולינארי שלי קיימים שני סלטים שנקראים "גזר קוריאני". אע"פי שאם להיות מדויקת יותר, עלי ספר כי בקוראה עצמה לא מכירים סלט גזר כזה. הסלט הזה הומצא בברית המועצות לשעבר ע"י מהגרים קוריאניים. בקוראה נהוג להכין קימצ'י מצנון (בין היתר ובעיקר - Daikon), אך היות ובברית המועצות היה קל, זול ונגיש יותר להשיג גזר, נאלצו הקוריאנים להתאים את העצמם לחומרי גלם מקומיים. הסלט מאוד פיקנטי-חריף, ואם אפשר לומר, מזמן נהפך לסמל קוריאני בין הרוסים.

עוד לפני שעזבנו את אוקראינה לפני 16 שנה היו מוכרים אצלנו בשווקים סלטים קוריאניים עם הריחות הממכרים שלהם, ריח כזה פיקנטי שבין רגע עושה אתכם רעבים. לא זכור לי שהינו קונים סלטים כאלה אז (למיטב זכרוני, אימא שלי נגעלה לקנות אוכל מוכן בשווקים), אבל דווקא כאן בארץ ראיתי כי אחותי לא אחת קנתה גזר קוריאני במעדניות של רוסים. אני אישית לא אהבתי את המראה של הסלט התעשייתי לכן גם לא טעמתי. אבל זה גרם לי לחפש ברשת איזשהו כיוון. מצאתי לא מעט מתכונים, עם שינויים והבדלים קטנים אחד מהשני, ואף מצאתי ספר שלם המוקדש לסלטים קוריאניים, ומתוך כל הבלבולת המגוון ההזה התאמתי לעצמי שני מתכונים. שניהם טעימים אך מעט שונים. כאן אני מביאה את הגרסה הראשונה שלי שהתחלתי להכין עוד לפני הרבה שנים כולל תמונות ישנות ומזוויעות ובהמשך אביא מתכון נוסף שדווקא אותו אני מכינה לעיתים קרובות יותר כי הוא התגלה כחביב יותר על בני המשפחה.

יום חמישי, 14 ביוני 2012

גולש של חזה עוף


 
אני חייבת להודות שעד לפני כמה זמן לא חיבבת יותר מדי את המאכל הזה - גולש. בעצם לא אוהבת את בשר הבקר שבדרך כלל מכינים ממנו גולאש. גם בבית כאשר אימא הייתה מכינה משהו דומה, לא הייתי אוכלת. ואז יום אחד בעלי סיפר לי שאכל עם החבר'ה מעבודה, בהפסקת צהרים, במסעדת אלגאוצ'ו ו... גם אני חייבת לבקר שם. חשבתי "מה לי ולמסעדה בשרית?", אבל בכל זאת נסענו לאכול באלגאוצ'ו. נהניתי מאוד. באמת. והכי אהבתי את מרק הגולש למנה ראשונה. לקחתי את המרק רק מתוך חוסר ברירה וחשבתי שמקסימום "אתרום" אותו ליקירי. אבל לא היא. זה היה מרק סמיך במיוחד, עשיר בטעמו והייתי מוכנה לוותר על המנה השנייה ולהזמין עוד מרק גולש כזה.

לא להאמין, אבל עד שהכנתי גולש בעצמי, כמה פעמים חלמתי עליו בלילות. ידעתי בדיוק איך הוא אמור להיראות אצלי ומה יהיה הטעם שלו על אף שמעולם לא הכנתי מקודם ובקושי אכלתי כמה פעמים בודדות. ערכתי קצת סקר ברשת, בכל אופן אין לי כ"כ מושג במה מדובר. וגיליתי (עבורי זה היה בבחינת גילוי) שגולש זאת מנה פשוטה בעצם, כפרית, אותה אפשר להכין מכל חלקי בקר הודות לבישול הארוך אשר מרכך גם חלקים קשים ויתר. בדקתי בעשרות מתכונים מהם חומרי גלם עיקריים והרכבתי מנה משלי. אמנם לא הכנתי מרק כמו שנשאר לי בזיכרון, אבל מנה בשרית טובה כן יצאה לי. והעיקר - בלי בקר (מי שאוהב – אוהב, אבל אני לא מאוהבי בשר בקר).

יום ראשון, 10 ביוני 2012

קינוח דובדבנים ונקטרינות עם קצפת וגבינה




כבר במשך יומים אני בת 31. כן, היה לי יום הולדת ב-08.06, אך הפעם בלי חגיגה גרנדיוזית ובלי משפחה שמחה סביב השולחן. פשוט השנה מאוד קשה לנו לשמוח, לחגוג ולערוך שולחן מפואר בלי הסבתא שלנו. סבתא תמיד הייתה מתקשרת אלי ולאחותי בול בשעה שנולדנו כדי לברך. הפעם זה לא קרה. רק נותר לי לדמיין ולהיזכר בברכותיה משנים קודמות. אני יודעת שאם הינו עושים חגיגה כתמיד, כולנו היינו בוכים יותר מאשר חוגגים. אני חושבת שלעולם לא פגשתי אדם יותר אסיר תודה על כל דבר קטן כמו הסבתא שלי. לא פגשתי אדם שהיה נהנה לראות את המשפחה שלו ביחד כמו הסבתא שלי. לא פגשתי אדם שאוהב ומעריך כל מאכל שמגישים לו. לסבתא היה כבוד מאוד מיוחד לאוכל. סבורני זה בעיקר משום שגדלה בשנים של מלחמת העולם השנייה והתאוששות אחריה וידעה מהו ערכו ומחירו של מזון, מהו טעם הרעב ומחסור, ומהי ההשקעה ע"מ להשיג שפע. בינתיים אני לא מתארת לי איך זה להגיש מנות שהכנתי לשולחן החג/אירוע ולא לראות את פניה המתמוגגות של הסבתא היקרה שלי...
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...