יום שלישי, 18 בדצמבר 2012

אורז עם עלי מנגולד




אני ממש נהנית מזה שכיום אני חיה במדינה שבה אורז הוא אחד מחומרי גלם עיקריים ומגוונים על מדפי הסופרים. במשפחה ממנה באתי אף אחד לא מת על אורז. ואולי גם אני לא הייתי אוהבת אם היינו נשארים לגור באוקראינה (למרות שהיום בטח המצב שונה גם שם). האורז שאני זוכרת מלפני 16 שנה באוקראינה היה אורז דביק מאוד איך שלא תבשלו אותו. תאמינו או לא, אבל היינו שוטפים את האורז לאחר בישול(!) תחת זרם מים קרים כדי להיפטר מהדביקות הלא נעימה שלו. או שהאורז הכיל יותר מדי עמילן, או שזה פשוט היה סוג אורז (אחד והיחיד שהיה אז, כזכור לי) כזה. אז ברור למה אצלנו במשפחה (ובכלל רוסים רבים) אין מי שאוהב אורז. הוא היה לא נעים בעליל. הדבר היחידי שהאורז שימש אותנו זה ממולאים.

אבל בגדול אני דווקא כן מאוד מאוד אוהבת אורז. ברגע שמגלים את הדבר הטוב, הנכון והאיכותי קשה לא לאהוב אותו. בפרט שאורז זה כמו לחם - מה שלא תשימו עליו או לצידו – הכל הולך – מתוק, מלוח, חריף, רטוב, יבש, בשרי או צמחוני.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...