יום שישי, 18 בדצמבר 2015

עוגיות שיבולת שועל וגרעיני חמניות




בכל פעם כשאני יושבת לכתוב פוסט חדש, מצפה לי עבודה קשה – העריכה של הפוסט ושל התמונות. אני יודעת, וכולם יודעים, שפוסט חייב להיות עמוק, מעניין או משעשע, והתמונות נוצצות שלא יביישו שום מגזין אוכל מפואר. כך זה נהוג בבלוג שלי וכך זה נהוג כמעט בכל בלוג אחר. עם תמונות אין לי בעיה כמעט אף פעם, אבל תמיד אני חושבת על מה ואיך לכתוב - מה מעניין אתכם? משהו על חיי? או שמא מידע היסטורי על מאכל? ואולי סיפור על איך נוצר  המתכון הספציפי? או שבא לכם מיד לגשת למתכון? אך לעיתים אין לי שום דבר מיוחד שקשור למתכון. שום דבר חדש על חיי. שום דבר משעשע עם ילדיי. פשוט הכל רגיל. שגרה. יש רק מתכון ותו לא. וכך פעמים רבות אני נתקעת יום ועוד יום, ושבוע וכמה שבועות בלי לפרסם שום פוסט כי אין לי מוזה להקדמה... ובדרך כזו מאות מתכונים מחכים להם במגירה בלי להופיע בפומבי. לא חבל? אני חושבת שתסלחו לי גם אם מדי פעם אני אפרסם רק מתכון בלי הרבה מלל לפניו :-)
באמת, לפעמים אין מוזה, פשוט אין, באמת.

יום חמישי, 19 בנובמבר 2015

ווטרושקי (ватрушки) – מאפים במילוי גבינת טבורוג



ווטרושקי (VATRUSHKI) הינם מאפי שמרים לא גדולים ממולאים בגבינת טבורוג. ווטרושקי זהו מאכל של מהמטבח הסלאבי העתיק, ומטבח אוקראיני ורוסי. וויקיפדיה מספרת שישנם ווטרושקי עם תפוחי אדמה וגם עם ריבה. לי אישית זה חדש, מעולם לא נתקלתי ולא שמעתי על ווטרושקי עם תפ"א או ריבה. אני יודעת שתמיד מכינים אותן עם גבינת טבורוג מתוקה.

יום שלישי, 17 בנובמבר 2015

מרק עם כדורי בשר וירקות




ההשראה לבישול מגיעה מכל מקום, מכל צורה, ובכל עת. לעיתים טיול בשדות חקלאיים ירוקים ביום אביבי שטוף שמש ומלא ניחוחות פריחה ססגונית מביא רעיונות נפלאים לארוחה הקרובה. לעיתים קריאת ספר עטופים בפליז רך ומלטף יכולה לעורר תיאבון והשראה אם תוזכר בו ולו סעודה חמה ונעימה אחת. לעיתים צפייה בסרט אהוב תביא עמה את ההברקה לארוחת צהריים משובחת. ולעיתים... עשיית סדר בכל המדפים ומגירות במקרר יכולה להזכיר לנו שנשאר חצי ברוקולי לא ממומש, וקישוא אחד משועמם, בטטה בודדה שכבר מצמיחה לה זיפים, חצי קילו בשר טחון שנקנה לפני חודש ורבע שקית פתיתים שלא נכנסו לסיר האחרון.

יום שבת, 14 בנובמבר 2015

משקה שוקולד בננה וקינמון




מתכוננים לחורף? אני כן. ובכלל, אני מתחילה להתכונן לחורף כבר עם היום הראשון של האביב. חורף בשבילי זה סיוט מתמשך וכל הקיץ אני טרודה במחשבות שבעוד מספר חודשים שוב יבוא החורף. בחורף קר, רטוב, אפור, מדכא, מגעיל, חשוך ואני מחפשת דרכים לחמם ולהמתיק את הימים, ויותר נכון את הערבים. מבחינתי כבר נכנסנו לימים וערבים קודרים ועצובים (וואו, איזו פסימית אני נשמעת אפילו לעצמי חחחח. שונאתתתתת חורף!). בחורף אני שותה המון המון תה חם (אשר גם מספיק להתקרר עוד לפני שאני מסיימת את הכוס), ושוקולטה סמיכה, חמה-חמה ומתוקה. הפעם חשבתי על גוון קל ושילוב טעים. המשקה שלי יצא כל כך טעים, שלא יכולתי לפספס הזדמנות לספר על מה ששתיתי בערב והצטערתי שהכנתי לי רק כוס אחת.

יום שני, 9 בנובמבר 2015

לפת כבושה




לפת כבושה זה מעדן חמוצים אמתי. פעם ראשונה נתקלתי במתכון השווה הזה לפני כמה שנים בבלוג טעים במיוחד של בתיה דורון (בלוג – אוצר למי שטרם מכיר) וכשראיתי את המתכון הזה התרשמתי מידית ורצתי להכין. נו, מי לא אוהב חמוצים? אני לא מכירה ולו אדם אחד כזה. ירקות מוחמצים זאת תוספת נהדרת, עשירה ומגוונת לכל מנה, אפילו לאורז לבן נטול טעם (וקוריאנים לא טועים כשמגישים לצד אורז לבן מגוון ירקות מוחמצים וכבושים בטעמים שונים).

יום שבת, 7 בנובמבר 2015

חזה עוף מוקפץ






שלום לכל מי שעדיין כאן, לא מתייאש וממשיך לחכות לעדכונים :-)
לאחרונה כל פוסט חדש אני מתחילה מהצטדקות והסברים למה לא כתבתי במשך זמן רב, אז הפעם לא אנסה להצדיק את עצמי כי אין לי שום דבר חדש ומוצדק לומר חחחח. החיים! השגרה! הילדים! הפרויקטים! הגינה הגדולה שלי שהחלטתי לטפל בה במו ידיי ופיטרתי את הגנן החסר תועלת שהיה לי... אם רק היו מוסיפים עוד איזה 3-4 שעות ליממה, נראה לי שהייתי מספיקה יותר ;-)

יום שבת, 12 בספטמבר 2015

סלט בורגול, רימונים וחזה עוף ברוטב ויניגרט הדרים




חג שמח ושנה טובה, מלאה בהפתעות וקסמים לכולם!
חלפה שנה ושוב הגענו לחודש המרגש ביותר בשנה – חודש שכולו חגים, מתנות, שימחה, אורחים, אוכל, חופש והתרגשות.

אם שרדנו עד כה את החום הלוהט של יולי-אוגוסט, את סופת החול  של ספטמבר ואת הלחות האיומה של הקיץ כולו, נותר לנו  רק לפנק את עצמנו (ואת אורחנו בערב החג) עם מאכלים קלילים ומרעננים. כמו בכל חג יש לי הכבוד והעונג לארח את המשפחה הנדירה שלי. זה אושר אמיתי לאסוף את כל בני משפחתי סביב שלוחן החג אצלי בבית, עם מיטב מאכלים חגיגיים, באווירה מלאת שמחה והתרגשות. לא, זה לא שאני לא אוהבת להתארח כלל, אבל יותר אני מעדיפה להיות המארחת ולהפתיע את אורחיי עם שלל מאכלים ססגוניים, ריחניים ומענגים את החך, המתנשאים מעל שולחן מלבני גדול אשר מכיל ברווחה את כל האורחים.

יום שישי, 7 באוגוסט 2015

אני כאן!





שלום חברים! לא כתבתי מזמן, לא עדכנתי מזמן, לא יצרתי קשר מזמן... מודה באשמה :-( אבל זה לא אומר שגם לא בישלתי מזמן ולא צלמתי מזמן וגם לא חשבתי שעלי סוף סוף להגיע לבלוג שלי.



בעיקר שני דברים מעקבים אותי בחודשים אחרונים: החופש של הילדים (בעצם רק של שלו כי רק הוא בגן) והתחלה של הגשמת חלום. החופש של הילדים אינו מקשה עלי פיזית, אדרבא, אני מאוד נהנית, או ליתר דיוק הכי נהנית עם הילדים בחופש הגדול (ובכלל בחופשים במהלך השנה שיש בגן). אנחנו כל הזמן ביחד, אוכלים ביחד, משחקים ביחד, מטיילים ביחד, משתוללים ביחד, תופרים לבובות ביחד, משחקים עם טרקטורים ביחד (יש לי בן ובת, לפי כך עלי להקדיש זמן גם לבובות וגם לטרקטורים חחח), הולכים לים ביחד. וכמובן, והכי חשוב – לא עומדים בל"זים של הגן ושל החוגים! החופש הוא חופש במלוא מובן המילה. אם כי, כל זה, כמובן, לוקח ממני את כל זמני הפנוי. ז"א, אני לגמרי פנויה לילדים, אבל עסוקה בשביל לנהל בלוג. זה לגבי החופש הגדול.


יום ראשון, 21 ביוני 2015

קייץ! קייץ! קייץ! ויום הולדת 7 לבלוג "אמות קולינארית, או להיות שף לעצמך".




אני לא מאמינה ששכחתי מאירוע גדול שהתרחש כאן בחודש שעבר! ב-19.05.2008 נולד הבלוג הראשון שלי ב"תפוז", (שם ניהלתי אותו במסירות עד מאי 2013). וזה אומר שלפני חודש הבלוג שלי התבגר בעוד שנה והיום הוא כבר בן 7! אני תמיד מתרגשת כשמביטה לאחור, התחלתי אותו בכזו תמימות וכזה חוסר מקצועיות בתחומים מסוימים בבישול, עם קומץ מתכונים קבועים שחוזרים על עצמם די הרבה בארוחות בביתי. ואילו היום הבלוג כל כך עשיר במתכונים חדשים, במתכונים מקצועיים, במתכונים מיוחדים, במתכונים אותנטיים. מתוך בחורה צעירה שהתחילה לנהל את הבלוג כתחביב, הפכתי למדריכת סדנאות בישול עם ידע נרחב בתחומי בישול ואפייה שונים. אני מסתכלת על הבלוג שלי ועל עצמי כיום, ואני ללא ספק גאה בנו. גאה על הדרך שעשינו, על המסירות, על התמדה, על יצירתיות, על התקדמות ולמידה. ובשבע שנים הללו אני כמובן מודה לכל הקוראים הנאמנים שממשיכים איתי את דרכי ולא מפספסים שום פוסט חדש, לקוראים החדשים שהשתכנעו ממתכון או שניים להישאר ולמשיך לעקוב, ובטח לכל הטועמים (המשפחה, החברים וגם משתתפי הסדנאות) שאכלו, טעמו, ביקרו, העירו ושבחו. כולכם ההשראה שלי להרפתקאות הקולינאריות חדשות ולניהול הבלוג, ובטח שרק בזכותכם נפתחו סדנאות הבישול של אמנות קולינארית!

בפוסט הזה אני רק רוצה לשתף אתכם בכמה תמונות של קייץ :-) של העונה הכי אהובה עלי ושחולפת לי כל כך מהר...

אז תודה לכולכם! ושיהיה לנו מזל טוב ליום הולדת 7!
















שלכם תמיד,
נטי

יום חמישי, 21 במאי 2015

עוגת בסקוויטים עם ריבת חלב




לא תאמינו, אבל זאת עוגת הביסקוויטים הראשונה שלי.  מצחיק שדווקא את העוגה הכי פשוטה ומהירה והכי פופולרית טרם הכנתי. אבל זה סוג של "דפיקות" אצלי: נורא קשה לי להיות בתוך מערבולת של "כולם עושים את זה", אז או שאני עושה אחרי שגל ההתלהבות עובר (גם אם זה אומר להיות לא אופנתית כבר), או שלא עושה כלל, או שלהפך אני מקדימה את ההמונים (עושה עוד לפני שכולם הכירו). ואתם יודעים מה? אין לי הסבר לזה. כאילו מרגיש לי שאם כולם עושים (לובשים/אוכלים/בונים whatever) אז זה פשוט מדי, קל מדי, נגיש מדי, המוני מדי. קיצר... לא משנה. אז הטעות היא שלי שעד כה טרם הכנתי עוגות ביסקוויטים, כי עכשיו אני משלימה את החסר ומכינה לפחות שתים בשבוע חחח (אעדכן אתכם אח"כ באיזה קצב גדלים ההיקפים שלי חחחח).

יום שישי, 15 במאי 2015

עוגת לימון עם קרם מסקרפונה




עוגת יום ההולדת ה-5 של שלו! עוגה מרשימה, סופר טעימה וסופר לימונית. זאת עוגה לאוהבי לימון על כל צורותיו. זאת עוגה לאוהבי עוגות גבינה. זאת עוגה לאוהבי עוגות מושקעות ומרשימות. מצאתם את עצמכם לפחות בקטגורייה אחת? אז העוגה הזאת בדיוק בשבילכם!

כמו בכל יום הולדת של ילדיי, עוגה זה הדבר החשוב ביותר על שולחן האירוח. ותמיד אני מפעילה מחשבה על עוגת יום ההולדת שלהם לפחות כמה שבועות לפני תחילת החגיגות. השנה חגגנו 3 פעמים והיו לנו 3 עוגות. יום הולדת של שלו יצא השנה בערב פסח. מצד אחד שמחה כפולה והיו לי תוכניות גרנדיוזיות. אבל יום לפני ערב פסח אבא שלי אושפז וכולנו הינו גם בלחץ וגם חסרי מצב רוח לחגוג. אבל אם על חגיגות של ערב פסח יכולתי לוותר, הרי שעל יום הולדת של הגוזל אשר כבר נמצא איתנו 5 אביבים שלמים לא יכולתי לפסוח. לכן הזמנתי אלינו רק את אחותי עם משפחתה ואת בת דודתי (אשר בדיוק באותו יום השתחררה מהצבא). העוגה שלנו הייתה רולדת תותים (מהמתכון שכאן) אבל כשרה לפסח. לאחר חופשת פסח שלווש חגג את יום הולדתו ה-5 בגן עם עוגת שוקולד, ובדיוק ביום העצמאות חגגנו עם כל המשפחה המורחבת וכמובן עם אבא שכבר השתחרר אחרי 10 ימים באשפוז.

יום שלישי, 12 במאי 2015

מרק לתינוקות – בטטה, תפוח עץ ושומר




 רגע לפני שאני מפרסמת שתי עוגות נפלאות לשבועות, אני חייבת לכתוב גם מתכון של תינוקות כי לגמרי זנחתי את הפינה הזאת ואת המאכלים שבישלתי ללוטם. היא כבר בת שנה ועשרה חודשים (כמעט), ועד כה יש בבלוג רק מתכון אחד ממה שבישלתי עבורה. מרגישה נקיפות מצפון...

אולי ממבט ראשון השילוב הזה נראה מעט מוזר, אבל הוא הכי לא. בטטה ותפוח המתוקים משתלבים נהדר עם שומר שגם הוא בעל טעם מעט מתקתק ואניסי. המרכיבים אינם אלרגנייים ומחית כזאת מתאימה לכל גיל של תינוק האוכל מוצקים.

יום ראשון, 19 באפריל 2015

קציצות עוף עם דלעת






כשמדובר במאכלים פשוטים, עממיים וקלאסיים, תמיד נוצרים וויכוחים על אותנטיות המאכל, על מה נכון ומה לא, מה בהכרח חייב להיות במאכל ועל מה אפשר לפסוח. וכמו בדיונים על פוליטיקה או דת, כך גם באוכל - אף פעם הוויכוחים האלה אינם מסתיים בהסכמה והבנה ;-) תמיד כל טבח/ית ובשלן/ית נשבע/ת שאצלו/ה יוצא הכי טעים, הכי נכון, הכי מקורי והכי יפה.

בעבר כבר כתבתי פוסט על קציצות (קדירת קציצות ופסטה). השוני במתכון היה שהקציצות הוכנו כמאכל קדרה ולאו דווקא בצורתן המוכרת ברוטב עגבניות או סתם מטוגנות. ואילו הפעם הגיוון שלי בקציצות הינו תוספת דלעת במקום תפ"א. המרכיבים של הקציצות האלה אינם אקזוטיים או יוצאים מן הכלל. חזה עוף טחון, בצל מטוגן, דלעת, קצת בצל ירוק, תיבול, ביצה. הדלעת היא במקום תפוח אדמה. ניסיתי כבר כל מיני ירקות, כולל בטטה וכרוב (הרעיון של כרוב בקציצות מהמטבח הסיני), אז חשבתי למה לא דלעת. קציצות עם תוספת לא גדולה של כל ירק זה טעים. למזלי הילדים שלי אוכלים את רוב הירקות והפירות גם כך, אין לנו בעייה עם זה (טפו טפו טפו, בלי עין הרע ;-) ), אבל הילדים שפחות אוהבים לאכול ירקות, בשמחה יטרפו את הקציצות הרכות והעסיסיות האלה ולא ישימו לב לתוספת הבריאה.

יום שישי, 27 במרץ 2015

רולדת תותים ושמנת



 

שלום חברים! שוב התאדתי מהבלוג בלי לשים לב שעבר כבר יותר מחודש מאז העדכון האחרון. אני מנסה כל הזמן להבין, זה רק אצלי 24 שעות חולפות במהירות של שעתיים או שכך זה אצל כולם?? אני פשוט לא מספיקה כלום! כששואלים אותי "נטי, איך את מספיקה הכל?" תמיד בא לי לצחוק בצחוק היסטרי כזה ולצרוח "כלום אני לא מספיקה! כלום!!". אז איפה הבלוג בכל ה"כלום" הזה? גם הוא כבר מתחיל להתייאש ממני, אם רק היו לו ידיים מזמן היה נותן לי סטירה מצלצלת על הזנחה חמורה (מזל שאין "רווחה" של הבלוגים, אחרת כבר היו עוצרים אותי על יחס מחפיר).

יום ראשון, 22 בפברואר 2015

מעדן ביתי לפעוטות






כששלווש היה תינוק (מי היה מאמין שעוד חודשיים הוא בן 5?! והמתכון הזה עוד לא פורסם) והתחיל לאכול מוצקים, כל כך חיכיתי לרגע שאוכל לתת לו מוצרי חלב. ההנחיות לפני ארבע וחצי שנים היו שרק בגיל 9 חודשים מתחילים לתת מוצרי חלב (היום זה שונה, אפילו מגיל שישה וחצי חודשים אומרים שמותר), אבל עד שהיה בן 9 חודשים, הרגשתי שכבר די נמאס ממרקי ירקות טחונים וכל כך בא לי לגוון. וכשכבר הגיע לגיל שמותר לאכול דברי חלב, מצאתי את עצמי במלחמה מתמדת עם אימא שלי ועם בעלי (וזה קורה עד עצם היום הזה חחח זאת כבר מלחמת ההתשה) שלא יקנו ולא יתנו לגוזל שלי מעדנים מתוקים מהסופר כגון יוגורטים עם "פירות", מעדני דני/קרלו וכד', דניאלה, גמדים וכו'. צריך להבין שכל המעדנים המתוקים רווים בחומרים מייצבים, סוכרים, תוספי טעם וריח וגם צבע מלאכותי בהרבה מקרים, וזה בטח ובטח לא מה שדרוש לגוף התינוק הגדל ולבלוטות הטעם המתפתחות. אך יחד עם זאת, ללא ספק, מתחשק לפעמים לפנק את הגוזלים שלנו במשהו יותר חגיגי מגבינה לבנה או יוגורט טהור.

יום שישי, 23 בינואר 2015

סלמון ביתי כבוש - גרבלקס





תנו לי להתחיל את הפוסט הזה מאזהרה: הסלמון הזה יגרום לכם לזלול כריכים כל יום כל היום! או סושי... שזה עוד יותר טוב. סלמון טרי, מלח גס, קצת סוכר, שמיר, חרדל, טיפה שמן, קליפת לימון מגוררת – נשמע טוב? חכו עד שתטעמו... תלקקו את הצלחת! שנים שאני לא קונה סלמון מעושן. אני מכינה לבד לעיתים קרובות כי גם הגוזל שלי אוהב סלמון ומעדיף אותו על פני כל נשנוש אחר. כריך עם סלמון, סושי, או סתם כך פרוס ליד החביתה – זה מה שאוהב הגורמן הקטן שלי. לא כל כך מעניין אותו השניצל והקטשופ כמו הסלמון והסושי. אגב, גם לולי בת השנה וחצי כבר הספיקה להתמכר :-)

יום שבת, 17 בינואר 2015

עוגת קרמבו



זה כל כך מרגיז להיתקע כמעט שבוע בלי מחשב :-( תקלה רצינית שכנראה נבעה בגלל כל הפסקות החשמל המטורפות שהיו כאן. שום דבר לא עובד, מפרמטים את המחשב שלי כבר פעם שנייה מזה חודשיים. מה זה אומר לפרמט מחשב? זה אומר להוציא את כל תכולת הבית החוצה, חלק לזרוק, חלק לשבור, חלק לאבד, מחלק לשכוח, ואחר כך לקבל הוראה: "סדרי את הכל לקדמותו!". אוף!!! אני כל כך שונאת את זה, כל פרמוט מחשב מרגיש לי כחיטוט עמוק בתוך הנפש שלי... וכעת רק הדפדפן עובד וגם כזה שאני בכלל לא רגילה אליו. שלא לדבר על כך שאני תקועה בלי יכולת לעבוד כלל! כל העבודות שלי במחשב בלי שאני יכולה לגעת בהן... בא לי להגיד כאן איזו מילה עסיסית גסה, אך אשתדל לשמור על טוהר הלשון למרות העצבים...

טוב, ולבשורות הטובות - עוגת קרמבו! נו, מה טוב יותר בשבוע כזה מטורף, קודר, גשום, קפוא, מדכא, מייאש, עצל, מרגיז אם לא עוגה מנחמת ומדהימה, עם שכבת עוגת ספוג שוקולדית ורכה, ושכבה של קצפת קטיפתית ומפנקת ליד כוס תה ירוק חם שמחזיקים בשתי כפות הידיים הקפואות ומתחממים לאט... לאט... לוגמים... אוכלים ונהנים גם בימים כאלה?
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...